בראשית שנות השבעים, כשפיאט הוציאה לשוק את דגם ה-128 המצויד במנוע קדמי והנעה קדמית, השתעשעו מהנדסי ואנשי השיווק של החברה ברעיון של פיתוח מכונית בתצורת ספיידר מעניינת. אנשי פיאט פנו לעצתו של ברטונה, אשר זכה לאמון מלא מצד פיאט. לדעתו, הרעיון בר ביצוע, אך מעט בשונה מרעיונם הראשוני. ברטונה הציע לפיאט לפתח מכונית ספורט קטנה, המצוידת במנוע מרכזי ובעלת עיצוב ייחודי.
בשנת 1972 ראתה אור לראשונה המכונית אשר זכתה לשם X1/9. המכונית הייתה מכונית קטנה בעלת שני מושבים וגג טאראגה אשר זכתה להצלחה רבה ונמכרה במשך למעלה מ-15 שנים. לאורך כל אותה תקופה, בוצעה רק מתיחת פנים אחת בעיצובה של המכונית, שינוי אחד בשמה וכן שינוי מכאני אחד משמעותי.

בדרכים רבות, הייתה הפיאט X1/9 ההשראה ללאנצ'יה מונטה קארלו אשר הייתה גדולה ממנה אך בעלת מכלולים זהים וקווים דומים. למכונית עוצבה ותוכננה שלדת מונוקוק חדשה אך למעט השלדה רוב חלקי המכונית התבססו על חלקי הפיאט 128 ורק מעטים מהם הוחלפו בחלקים מקוריים ל-X1/9. ייחודה של המכונית היה במיקום המרכזי של המנוע והגיר אשר הניעו את הגלגלים האחוריים.

למרות שהמכונית הייתה קצרה למדי, 3.79 מ', היא הייתה דוגמא לניצול נכון של שטח פנים וחוץ וזאת תודות לתכנון נכון של מיקום מכלולים כגון מיכל דלק וגלגל להחלפה מאחורי המושבים ובכך התפנה מקום בתא המטען הקדמי לאחסון ואף בחלקה האחורי של המכונית היה עוד מקום אחסון, מאחורי המנוע עצמו. לגג הטארגה המתפרק היה מקום אחסון מיוחד מתחת למכסה תא המטען הקדמי.

ה-X1/9, אשר למעשה שמרה על שם הפרויקט בפיאט ולא קיבלה "מספר" סטנדרטי הייתה מכונית קטנת מימדים אך עם זאת סיפקה ביצועים לא רעים והתנהגות כביש מפתיעה יחסית לגודלה. בתחילת הדרך, הוצעה ה-X1/9 עם מנוע 1.3 ליטר בעל 73 כ"ס ותיבת הילוכים בת 4 מהלכים אשר הגיעה בקושי ל-159 קמ"ש. בשנת 1978 יצאה גרסת מנוע של 1.5 ליטר בעל הספק של 85 כ"ס ומהירות מקסימלית של 170 קמ"ש, בעזרתה של תיבת הילוכים בת חמישה מהלכים.
בשלב זה, הייתה הפיאט X1/9 מתחרה שווה למכוניות כגון ה-MGB או הטריומף ספיטפייר. כעשור לאחר השקתה כבר יוצרו כ-150,000 יחידות. באותה שנה לקח ברטונה את האחריות על ייצורה של ה-X1/9 והיא זכתה לעדכון הסמלים אשר עיטרו אותה ומעתה "סומלה" בשם ברטונה. למרות שתקופת ייצורה של ה-X1/9 ע"י ברטונה היו מכירות ה-X1/9 הרבה מעבר לשיא המכירות, המשיכה מכירת המכונית עד שנת 1988.

