סיפורה של החיפושית מראשית ימיה ועד הפסקת ייצורה השנה, לשמחת אחדים …לדאבונם של אחרים
מי שכיום מוכרת כמכונית המפורסמת בעולם, עברה הרבה מכשולים ומפולות שקשה לתאר בדרך לתהילה. למרות הכול, החיפושית של פולקסווגן לא רק שרדה, אלה גם פרחה. השורשים של החיפושית מגיעים עד לשנת 1912, כאשר דוקטור פרדיננד פורשה, תכנן מנוע של 4 צילינדרים מנוגדים אלכסונית, שהיה מאוד דומה למנוע של החיפושית כפי שיוצרה בהמשך. הסאגה של פולקסווגן החלה למעשה ב- 1931, כאשר פורשה קיבל פרוייקט מזונדאף, יצרנית אופנועים ששקלה להיכנס לתעשיית הרכב.
פורשה היה האדם המתאים למשימה. לאחר שעבד בדיימלר בזמן מיזוגה עם בנז בשנת 1926, פורשה התבסס בשטוטגרט והיה פנוי ליוזמות חדשות. העסק של פורשה היה מאוד מצליח, הוא העסיק כתריסר מהנדסים ואנשי מקצוע ושימש כמפעל ניסיוני עבור יצרני רכב רבים. כשפורשה וזונדאף התמזגו, המהנדס יליד אוסטריה כבר השלים פרויקטים רבים עבור הורשה, וונדרר ומרצדס-בנז.
המכונית שפורשה תכנן עבור זונדאף כלל מסגרת מרכזית, גוף פשטני ומנוע אחורי. שתי התכונות האחרונות הופיעו גם ההמשך, בחיפושית. אב-טיפוס מעשי היה מוכן לבדיקות ומבחנים בשנת 1932, אך כאשר שוק האופנועים פרח באותה התקופה, זונדאף איבדה עניין בפרויקט.
פורשה היה מאוכזב וקצת כעוס והוא שיווק את הפרויקט לחברת אופנועים אחרת, אן.אס.יו. , שבדקה אפשרות לייצור מכונית בתחום ה1.5 ליטרים. ההצעה של פורשה הייתה רלוונטית. ונבנו אבי-טיפוס רבים, כולל דגם עם מנוע שתי פעימות. מערכת המתלים תוכננה מחדש , זאת לפני שצץ שוב הרעיון של המנוע הבוקסר של פורשה. פורשה היה מרוצה מהאב-טיפוס האחרון, אך חברת אן.אס.יו החליטה לא ללכת איתו לייצור. במצב כזה, אדם מכובד ומבוסס כמו פורשה, היה יכול לוותר על הכול ולעבור לפרויקט הבא. אבל, במקום זה, פורשה שיגר מכתב לממשל הגרמני, עם הסברים על יתרונות העיצוב שלו וטען שזאת יכולה להיות "המכונית של האזרח הפשוט". מהר מאוד, הוא קיבל תשובה מהמנהיג הגרמני, אדם בשם אדולף היטלר, שהיציב אתגר בפני פורשה. הוא ביקש מפורשה לתכנן ולפתח מכונית ל-5 נוסעים שתהיה מסוגלת לנסוע כל היום במהירות של 62 מיל לשעה. כדי לוודא שהמכונית תתאים לאזרח הפשוט, היטלר גם נקב במחיר יעד נמוך.
העבודה התחילה תחת הפיקוח הקפדני של הרייכסברבנד דר אוטומובילינדסטרי (איגוד תעשיית הרכב הגרמני). בגלל עיקובים, החוזה המקורי שהיה ל-10 חודשים, נמתח לשנתיים והצוות של פורשה יצא לדרך כדי לייצר מכונית קלה וזולה. למרות הפיתוי ללכת על מנוע קונבנציונאלי, שבסופו של דבר היה גם זול יותר. פורשה עדיין האמין במנוע שלו עם קירור האוויר שהיה מורכב בחלק האחורי. הוא גם האמין בבנייה מלאה מפלדה, כולל מרכז קשיח במיוחד, כדי לייצר מכונית באיכות גבוהה ובכדי לתת ביצועים טובים על הכבישים החדשים שנבנו אז בגרמניה. אב-הטיפוס הראשון היה מוכן בשנת 1935. בהחלט אפשר לומר שהיא הייתה פולקסווגן, אבל אב-הטיפוס היה שונה במקצת. היו לה פנסים דמויי חיפושית על מכסה המנוע (למעשה על תא המטען) ודלתות עם מפרקים אחוריים. לאב-טיפוס הייתה הצורה של החיפושית, עם עיצובו של ארווין קומנדה, אך היו חסרים לה ליטושים אחרוני כדי לתת לה את המראה המוכר.
תפיסת פולקסווגן התפתחה דרך עוד שני אבי- טיפוס – מכונית שתי דלתות ומכונית עם גג נפתח – שהוצגו בתערוכת מכוניות בברלין בשנת 1936. איגוד תעשיית הרכב הגרמני ביקר את העיצוב מכיוון שאיים על האיזון בשוק וגם בגלל שלא עמד במחיר היעד. אבל עם הגיבוי של היטלר, אף אחד לא הצליח לטרפד את הפרויקט והתחילו לתכנן הקמת מפעל לייצור המכונית. תוכנן לבנות מליון יחידות בשנה ולא היה מקום לייצור בגודל כזה במפעלים שהיו בזמנו. ככל שבניית המפעל התקדמה, הוצגו אבי-טיפוס חדשים בפני התקשורת וב3- יולי, 1938, התפרסם הרכב החדש אפילו בניו יורק טיימס, תחת הכותרת של "חיפושית". אך היטלר רצה לקרוא למכונית, קיי.די.אף-ווגון, כאשר קיי.די.אף פרושה היה קרפט דורש פרויידה (עוצמה דרך שמחה).
לאחר פיתוח ובדיקות יסודיות, הדגם היה מוכן לייצור, ולמרות שחלפו המון שנים מאז שפורשה תכנן אותה, היא עדיין הקדימה את זמנה. לב המכונית היה מנוע בעל 4 צילינדרים בנפח 1131 סמ"ק והספק של 24 כוחות- סוס. מאוורר פיזר את האוויר על הצלעות החיצוניות של כל צילינדר, בכדי לקררו. בנוסף הייתה גם משאבת שמן משולבת עם מקרר שמן בכדי לשמן בצורה יעילה את המנוע. המנוע לא היה כבד, כך שהרכבתו מאחור לא הפריעה לנהיגה והיא הייתה מספיק טובה לנהיגה רצופה וממושכת. יחד עם המנוע הקטן והקומפקטי הייתה תיבת הילוכים עם 4 מהירויות, לא כולל נסיעה לאחור, כל זאת בשילוב דיפרנציאל אינטגראלי – חציי-מוטות עצמאיים העבירו את הכוח לכל גלגל בנפרד.
מעל כל זה היה גוף בצורת חיפושית, שהייתה גדולה ומרווחת יותר ממה שנראתה במבט ראשוני. המכונית יכלה להסיע חמישה נוסעים בלי שום בעיה. עד תחילת הייצור, הפנסים מצאו את דרכם לקדמת הפגושים.
עד שנת 1939, בניית המפעל התקדמה במהירות ועוד 170,000 אזרחי גרמנים חתמו על תוכנית החיסכון "עוצמה דרך שמחה", בתקווה לקבל במהירות את הקיי.די.אף-ווגון. העם הגרמני היה רעב למכוניות האלו, מאחר ורק אזרח אחד מכל 30 אזרחים היה בעל מכונית. אך תקוותם נשברה בשל חלומותיו של היטלר, שהורה על כיבוש פולין בספטמבר 1939 וגרם לפתיחתה של מלחמת העולם השנייה. עד 1940, המפעל הלא גמור של פולקסווגן, הפך למפעל צבאי, שיצר קובלווגנים, סוג של גיפ צבאי. עם סיום המלחמה בשנת 1945, האחראיים האנגליים עזרו להקים את המפעל מחדש, ולייצר כלי רכב של פולקסווגן עבור ארגונים צבאיים, ארגוני סעד ורווחה וארגונים ממשלתיים.
המכונית לא הוצאה למכירה עד לשנת 1947, ובאותה עת פולקסווגן חתמה על הסכם ייצוא עם חברה בהולנד. זו היה תחילתה של סיפור הצלחה, שכללה ייצוא של מיליוני יחידות. היינריך נורדוף נבחר לנשיא הארגון בשנת 1948 ושנה לאחר מכן, הבריטים ויתרו על השליטה על פולקסווגן, והחברה הייתה חופשייה להתחיל את סיפור הצלחתה.
את ההמשך, כולנו מכירים,למעלה מ- 20 מליון חיפושיות נמכרו בכל רחבי העולם ופולקסווגן הפכה ליצרנית הרכבים הגדולה באירופה ומשם ליצרנית רכבים חדשנית ומודרנית.
למעשה, ייצור החיפושית לא הופסק מאז מאחר שמדינות כגון ברזיל המשיכו בייצור הרכב שנים לאחר שהמפעלים בגרמניה סגרו את פסי הייצור וכיום ניתן לראות על הכבישים חיפושיות מודל חדש, קצת שונות, קצת חדישות, קצת יקרות, אבל עדיין, תמיד, חיפושיות.
