אם תשאלו כיום את תושבי העיירה וושינגטון, אשר באנגליה, מהי גאוות העיר בה הם מתגוררים, יענו מיד כולם "ניסאן", אותו יצרן רכב יפני, אשר הקים בה את מפעליו עוד בסוף שנות השמונים ומאז, עשרות אלפי מכוניות יוצרו בו. אם תשאלו כיום את תושבי העיר הקצת יותר מבוגרים, מהי גאוות העיר בה הם מתגוררים? יענו כולם מיד "קלאן", אותו יצרן בריטי קטן ושאפתן, אשר לתקופה קצרה בשנות השבעים, שם את העיירה וושינגטון (אנגליה) על המפה.
לחברת קלאן הבריטית היה פיתרון מקורי למכירת רכב ספורטיבי במחיר זול – מכונית קיט. תקנות המס בבריטניה בתחילת שנות השבעים, פטרו ממס מכוניות אשר אינן מכוניות אשר הורכבו ע"י יצרן, אלא הינן מכוניות קיט הנמכרות בחלקים ומורכבות ע"י קוניהן.
פול האוסאוור ( Paul haussauer ) היה מהנדס פיתוח צעיר וכישרוני, אשר עבד בחברת לוטוס הבריטית בשלהי שנות השישים. האוסאוור היה בין היתר זה שעבד על אקזמפלרים כגון הלוטוס אירופה בעלת המנוע המרכזי ועל הלוטוס אלית ( Lotus Elite ) האגדית. בסוף שנות השישים פרש האוסאוור מלוטוס, לטובת עיצוב ותכנון מכונית משלו, זאת בין היתר ע"י שימוש בגוף פיברגלס, אשר למעט לוטוס ורוקדייל, לא היה בשימוש ע"י יצרני רכב בריטיים אחרים. אחת הסיבות אשר בגללה עזב האוסאוור את לוטוס, הייתה שלדעתי מכוניותיה הפכו לגדולות מדי, מהירות מדי ובעיקר, יקרות מדי. מטרתו הייתה לבנות מכונית ספורט ייחודית וזולה, דו מושבית, אשר תהנה מתקנות המס הבריטיות בכל הנוגע לרכבי-קיט.
לשם כך, בחר האוסאוור בעיירה קטנה בשם וושינגטון, בה הקים מפעל צנוע, בו ייבנו מספר דגמים מתוצרתו בכמות שנתית מוגבלת. כמו בלוטוס אירופה, האוסאוור רצה וגם ידע בדיוק איך למקם את המנוע מאחורי המושבים, כך שיניע את הגלגלים האחוריים.
המכונית הראשונה מבית קלאן זכתה לשם קרוסיידר ( מקור השם במילה Crusade ובא לציין את מסע הצלב שעבר בכדי לתכנן ולפתח מכונית שונה, לטובת חובבי הרכב).
מכלולי הקרוסיידר התבססו בעיקר על הסאנבים אימפ ( Sunbeam Imp ) ועל הסאנבים סטילטו ( Stiletto ). מכונית זו, בעלת המנוע האחורי בנפח 875 סמ"ק והספק של 51 כ"ס, הייתה קלת משקל בשל חלקי האלומיניום הרבים שבה ובעלת אופי ספורטיבי למדי, משולבת עם תיבת הילוכים ידנית בת 4.
לקרוסיידר שולבו מתלים קדמיים ואחוריים עצמאיים, אשר כמו המנוע, מקורם גם הוא בסאנבים אימפ. למרות שהמנוע מוקם מאחורי הגלגלים האחוריים, שמרה הקרוסיידר על גובה נמוך ומשקל נמוך, עובדה אשר הקנתה לה התנהגות כביש מצויינת ומאוזנת וכמו המכונית אשר על מכלוליה התבססה, גם הקרוסיידר סיפקה הנאה מרובה לכל חובבי הנהיגה הספורטיבית.
כשהשיק האוסאוור את הקרוסיידר בשנת 1971, נוכח לדעת שמחירה לא יהיה נמוך כפי שחשב והגיע ל 1,118 ליש"ט למכונית קיט או 1,410 ליש"ט לאלו אשר רצו את המכונית מורכבת, כולל מס. מחיר אשר היה דומה ואף יקר ממכוניות ספורטיביות קטנות אחרות בזמנו, כגון האם-גי מידג'ט אשר עלתה 928 ליש"ט בלבד, או הטריומף TR6, אשר מחירה היה 1,470 ליש"ט. בניגוד לציפיותיו ותוכניותיו הראשוניות של האוסאוור השאפתן, מכירות הקרוסיידר לא זינקו שכן למתחרותיה היה שם ומוניטין, אשר לו לא היה כיצרן חדש.
למרות מחירה הסביר, הציעה הקרוסיידר ביצועים אשר לא ביישו מכוניות יקרות ממנה בזמנו. מהירות מירבית של 161 קמ"ש וצריכת דלק צנועה של 16 ק"מ לליטר.
לצערו של האוסאוור ולצערם של 315 קוני הקרוסיידר, שינוי בתקנות המס בבריטניה בשנת 1973 הביא את האוסאוור למכור את המפעל ולסגור את דלתותיו אך למרות זאת לא אמר נואש, ובמשך שנים מספר ניסה למצוא דרכים שונות ויצירתיות להחזיר את הקרוסיידר לייצור, לרבות הקמת מיני-מפעל בקפריסין ובאירלנד. ניסיון, אשר לצערו ואולי גם לצערנו, לא הצליח ולאחר מספר שנים פרש מעולם הרכב.
