Plymouth Road Runner Superbird
רק שנות השישים ורוח התקופה יכלו להביא את פליימות' לייצר מכונית כמו הסופר-בירד. ארוכה, רחבה, מכסה מנוע באורך אין-סופי המסתיים בזוג פנסים נפתחים, ספויילר אחורי גבוה מגובה הרכב עצמו וכמובן, מנוע עתיר כוחות סוס ומומנט.
שנים אלו היו שנים של התעוררות ויצירה בכל הקשור לתחום הרכב בארה"ב. יצרניות הרכב בדטרויט היו להוטות להוציא דגמים חדשים וייחודיים שכן התחרות הייתה גדולה וקשה. מהנדסיה של חברת פליימות' חשבו על רעיון לרכב ייחודי שעוד לא נראה כמותו וכן מכוניות העל המיובאות עזרו למעצבים לתכנן ולהוציא לשוק את ה – Superbird שהייתה למעשה שילוב בין גוף של דודג' צ'ארג'ר ועיצוב של פליימות'.
בשנות החמישים והשישים לחברת קרייזלר היה מנוע בעל ביצועים גבוהים ומוצלח במיוחד, מנוע ה- Hemi (שמו של המנוע נובע מצורת תא הבעירה) נחל הצלחה רבה במרוצי ה- NASCAR ובמכוניות הכביש.
בשנת 1969 חברת קרייזלר קראה טוב טוב את תקנות מרוצי ה- NASCAR ונוכחה לדעת כי שיפר וייעול האירודינמיות בשילוב עם מנוע ה- Hemi המוצלח יוכלו לגרום למכוניותיה להגיע רחוק. כך נולדה לה ה- דודג' צ'ארג'ר דייטונה.
משווקי חברת פליימות' התלוננו בפני הנהלת קרייזלר כי דודג' לוקחים את כל ה"פרנסה" והכותרות וכך חברת קרייזלר השיקה בשנת 1970, כמעט ללא הבדלים מכאניים ועיצוביים את הפליימות' רוד-ראנר, הסופר-בירד.
כמו הדודג' צ'ארג'ר דייטונה כך הייתה גם הפליימות' סופר-בירד בעלת שלדה סטנדרטית למדיי מתחת למעטה החיצוני יוצא הדופן. גרסאות הכביש הוצעו עם מנוע אימתני בנפח 7200 סמ"ק והספק של עד 390 כ"ס בשילוב תיבת הילוכים אוטומטית ובלמי תוף בארבעת הגלגלים כסטנדרט. לקוחות שהיו מעוניינים ב"קצת יותר" יכלו לקבל את גרסת ה-7000 סמ"'ק עם מנוע ה – Hemi והספק של 425 כ"ס בגרסא ה"בסיסית"… זאת בנוסף לתיבת הילוכים בת ארבעה מהלכים ובלמי דיסק בגלגלים הקדמיים.
התוצאה הייתה בהחלט נועזת וללא ספק בעלת עיצוב שלא היה ניתן להתעלם ממנו. גם עם הגרסא ה"חלשה" יותר בת ה-390 כ"ס הייתה המכונית מהירה וחזקה מאד ובתצורת המרוץ הגיעה המכונית לביצועים מרשימים.
מכיוון שמכונית זו תוכננה מלכתחילה להיות מכונית למרוץ ה- NASCAR בו מהירות גבוהה היא משמעותית במיוחד, הסופר-בירד הייתה ייחודית ויוצאת דופן למרות שהייתה זהה מבחינת צורתה לקודמתה, הדודג' צ'ארג'ר דייטונה. חזית רכב ארוכה במיוחד וספויילר גבוה ויוצא דופן ייחדו אותה מכל רכב שהיה קיים בזמנו. מבנה הרכב הייחודי בתצורת הכביש שלו היה בעייתי למדי לקוני הרכב, הרכב היה פגיע למדי לתאונות ומכות קטנות וכן חניית הרכב הייתה פרויקט מיוחד…
קרייזלר היו משוכנעים ובטוחים בסופר-בירד. המכונית הוכיחה את עצמה על מסלול המרוצים כמנצחת יוצאת דופן, מהירות סופית של למעלה מ-350 קמ"ש הושגה באמצעות שינויים לא רבים במנוע הבסיסי של הסופר-בירד. חשוב לציין כי המהירות הסופית הממוצעת של מתחרותיה באותה תקופה הייתה כ- 240 קמ"ש בלבד…מה שאפשר לה 21 ניצחונות מתוך 38 מרוצים לאומיים בהם השתתפה.
מהירותה וביצועיה של הסופר-בירד גרמו למנהלי מרוצי המכוניות בארה"ב לשנות את תקנות המרוצים וזאת בכדי ליצור שיווין הוגן בינה לבין יתר המכוניות. דרישה של לפחות 1,920 כלי רכב שייוצרו בתצורת כביש גרמו לכך הסופר-בירד לא יכלה להשתתף יותר במרוצים ולכן הייתה המנצחת האולטימטיבית לעונה אחת בלבד, על המסלול וכן באולמות התצוגה.
ללא כל ספק זו אחת המכוניות היוצאות דופן שיוצרו אי פעם בשל ייחודה ועיצובה החיצוני וכן בשל ביצועיה יוצאי הדופן לתקופה.
