הקשר האיטלקי – אינוצ'נטי מיני קופר

כתב: ליאור ברוך, תצלומים: תומר פדר

שנים רבות חלם שלמה גזית על מיני קופר משלו אך לא תאר לעצמו עד כמה יתמזל מזלו. לאוזניו הגיעה השמועה על מיני מיינור שמצאה את מנוחתה בחצר האחורית אי שם במרכז הארץ. לאחר בירור קצר התברר שהרכב עלה לארץ יחד עם בעליו מאיטליה בשנת 1979 ולאחר שנים רבות של עבודה מסורה מצא את מקומו מתחת לעץ ומאז הקשר היחיד בינו לבין בעליו היה ביקורים מזדמנים של בעל המיני ברכבו, תוך פתיחת וסגירת דלת המיני וחזרה לביתו באומרו "נפתח ונסגר כמו מקרר"…

אחת ושתיים התייצב גזית בפתח דלת בעלי המיני, תוך הבעת עניין ברכישת הרכב. אלא שבעלת הרכב, רופאה במקצועה, שנהגה על המיני מיומה הראשון, היה קשה להיפרד מהמיני שלה. לא יותר מכמה עשרות ניסיונות שכנוע ואפילו לא שבוע מעבר לשנה אחת, הביאו את האיטלקים לשעבר לכניעה מסיבות תשישות. וכך קנה שלמה את מה שהתגלה כאינוצ'נטי מיני קופר 1300.

מפוצצת הבועה
"בוא נעיף כבר את מכוניות הבועה המגוחכות האלה מהכבישים ונבנה מכונית מיני כמו שצריך!" אמר לאונרד לורד, יו"ר BMC הבריטית, אגב הפגנת סלידה לזוטות הגרמניות כגון האיזטה. את הדברים האלו השמיע יו"ר התאגיד (נוסד ב-1952 ואיגד את מוריס עם אוסטין) לסר אלק איסיגוניס ששורשיו היו במוריס. המסר היה על-כן ברור: תכנן את הרכב הקטן ביותר שמסוגל לשאת 4 מבוגרים על ציודם האישי, וכל זה צריך לנוע באדיבות מנוע BMC קיים.

איסיגוניס הביא ממוריס מיינור את מערכות ההיגוי והמתלים ושתל אותן במיני החדשה. בצעד מפתיע, נקבע במפרט כי את המיני החדשה ישרתו גלגלי 10 אינץ', מה שגרם למהנדסי דנלופ לרוץ ולפתח צמיגים במידה זו. בחירת גלגל בגודל של צמיגי קרטינג נועדה להגביל את נפח בתי הגלגלים מאחור ולהשאיר מקום רב יותר לנוסעים. גלגלים קטנים גרמו למיני גם שייראה קטן יותר, בייחוד נמוך – וגם זה היה חשוב. אלא שהעיקר היה בשילוב המהפכני לזמנו: הנעה קדמית ומנוע רוחבי. שילוב זה, כה טבעי ומקובל היום היה המפתח לממדים הקטנים של המיני. כאשר הציג איסיגוניס את יצירתו ללורד ב-1958, היו ליו"ר רק שתי הצעות: להגדיל את רוחב הרכב ב-2 אינץ' ולהפחית את נפח המנוע מ-950 סמ"ק ל-848 סמ"ק.

עוד לפני השקת הרכב, החלו מחלוקות פנימיות בחברה מאחר והשמועות אמרו שהרכב ישווק בתור אוסטין ובכך ישאיר את משווקי מוריס בחוץ. מחלוקת זו נפתרה כאשר דגמים אלו הופצו בשוק עם הבדל יחיד בין רכבי מוריס ואוסטין – הסמלים על הרכב. אוסטין סבן ומוריס מיני מיינור הוצגו לציבור באוגוסט 1959. הציבור והעיתונות הגיבו באופן חיובי. למרות שהרכב היה זול וקטן זכה המיני למוניטין חיובי רב ובגלל אותן סיבות רשם הצלחה רבה במכירות.

המוניטין של המיני גדל עוד יותר כאשר ג'ון קופר, נהג המירוצים שזכה באליפות פורמולה 1 בעונות 59' ו-60' העלה בפני לורד את הרעיון המדהים לזמנו של התקנת מנוע הפורמולה 1000 סמ"ק במיני. לורד קיבל את הרעיון וכך נולדה המיני קופר בשנת 1961.
בסוף שנות השישים, התרחבה פעילות אינוצ'נטי האיטלקית באופן משמעותי. בריטיש ליילנד ראתה באינוצ'נטי מכשיר יעיל לפרוץ לשוק האיטלקי וביצעה השתלטות מוצלחת בשנת 1972 (ושאר סיפורי ההצלחה של בריטיש ליילנד הלא הם כתובים בספר הדק להפליא "הצלחת התעשייה המוטורית הבריטית במחצית השנייה של המאה ה-20").

המכונית המשמעותית ביותר של בריטיש ליילנד ואינוצ'נטי באותה תקופה הייתה האינוצ'נטי מיני, בעיצובו של ברטונה. אלמנטים בעיצוב, שיפורי מנוע ושיפורים מכאניים הבדילו את המיני מאחותה הבריטית וכך נולדה לה מיני איטלקית עם דם בריטי.

צליל ענוג
שלמה, תושב כפר סבא, איש התעשייה האווירית וטייס אזרחי, מצא קשר של ממש בין האינוצ'נטי קופר לבין תחביב הטיסה, ומתאר את עיצוב תא הנוסעים ולוח המחוונים הייחודי לאינוצ'נטי קופר כ"קוקפיט של מטוס בו אני מרגיש בסביבה טבעית". שלמה נוכח כי הרכב הורד מהכביש לפני שנים מספר עקב ליקויים מכניים ואחרים, וכאן החלה מסכת ארוכה של תהליך העלאת הרכב מחדש לכביש ושיפוצו.

ככל הנראה, השנים הרבות בהן הרכב עמד, גרמו למנוע לשכוח את ייעודו. הרבה חלקים הוחלפו, ומערכת החשמל המקורית עפה היא לפח. ולא רק שהמצמד נמצא לגמרי לא תקין, גם המכונאים נמצאו לא מוכנים לטפל בו. "ההכרח הוא אבי הצורך" (מילון הפתגמים הקרואטי, מהדורה רחבה), ולכן, ללא ברירה ועם הרבה תושייה, בנה שלמה חולץ לגלגל התנופה, והמצמד הוחלף ללא צורך בפירוק המנוע. באופן מפתיע למדי, רוב החלקים המכאניים ומערכות החשמל היו זמינים בחנויות חלקי חילוף שונות, למעט מספר חלקים שיובאו בעזרת ג'קי מ"אוטו מיני" מאנגליה.

כל מי ששיפץ אי פעם רכב יודע שאחד הרגעים המרגשים הוא ההתנעה הראשונית של המנוע עליו עמל ומעליו הגיר את זיעתו. הצליל הקולקטיבי של 74 סוסים שצנפו ב-6100 סל"ד ובאו ועלו מ-1275 סמ"ק גרם לשלמה הנרגש לצאת לסיבוב קטן ברחוב הצדדי והשקט בו הוא גר.

אלא שאז, בדיוק אז, משום מה, משום מקום, קפצה לביקור, על מתנדביה המסורים בתוכה, ניידת משטרה. חביר הקהילה המוסרים יצאו מהניידת בהתלהבות רבה ובהתרגשות לא פחותה. לא כל יום הם נתקלים בדבר שכזבה, כלומר, במין אוטו שכזה שמאפשר לאוורר במפגש אחד את כל הסעיפים מעלי האבק הנוגעים לעניין. וכך זכה המיני-אינוצ'נטי (וגם שלמה) לדוח מהודר, מרובה סמלי תקנות, שהוגש לו בחיוך אזרחי חם.

השלב הבא (לאחר תשלום הדו"ח, כמובן) היה שליחת הרכב לפחחות וצבע. במקור היה צבע הרכב אדום ושלמה החליט לתת גוון אישי לרכב ובחר בצבע בורדו יין מטאלי לפי התאמה אישית, ממש כפי שראה את הרכב בחזונו.

הרכב נרכש עם חישוקים לא מקוריים. בעזרת מועדון המיני הישראלי השיג שלמה את אלו המקוריים והייחודיים של האינוצ'נטי מיני קופר. רכב נוסף שקנה לחלקים סיפק לו חלקי ניקל וידיות שהיו חסרים ברכב.

ריפוד הרכב נתפר מעור על פי הדוגמא המקורית והייחודית לאינוצ'נטי. בנוסף הוחלפו דפנות הדלתות, הגג הפנימי, גומיות הדלתות ועוד. בלוח המחוונים הייחודי, שנמצא תקין נמצאים שעון חום, מדי מתח, דלק ולחץ שמן, מד מהירות שעליו רשומות באופטימיות חיננית הספרות 200 (קמ"ש; 160 בפועל) ומד סל"ד עם הערך משובב הנפש של 7500. סל"ד ומד דלק שנמצאו תקינים. ההגה שהיה מותקן ברכב עם רכישתו לא היה זה המקורי והזכיר הגה של אוטובוס אגד משנות החמישים… כמובן, הגה מקורי בא, עלה התייצב והורכב.
בימים אלו הסתיים תהליך שיפוץ הרכב. שלמה מתגאה באינוצ'נטי מיני קופר, ובצדק. מכונית שהיא כבר קלאסית אמיתית, מיני עם מרחב פנים שלא מבייש אף מכונית משפחתית מודרנית, מנוע חזק והרבה כוח זמין, יציבות ואחיזת כביש מפתיעה (דביקה, בעיקר…).

וזה עוד לא הכל
בחנייה של שלמה כבר ממתינה חיפושית פתוחה מ-1965, מקורית לחלוטין, ליום בה תלך בדרכה של המיני. לידה חונה שברולט נובה מ-1965. היא כבר זכתה לשיפוץ מקיף.