ההיסטוריה המוטורית - מאיפה הכל התחיל?

מאיפה הכל התחיל?
לאחר המצאת טכנולוגיית מנוע הקיטור בתחילת המאה ה17, נעשו ניסיונות רבים ליישם אותה בכלי תחבורה עצמאיים על הכביש. כישלונות רבים נחלה הטכנולוגיה בתחילת הדרך, כלי הרכב העצמאי הראשון שהיה כלי רכב קיטורי שהומצא ע"י המהנדס הצרפתי ניקולאס יוסף קוגנוט. הרכב פותח לשנע תחמושת והוא נסע על 3 גלגלים. בבריטניה, הממציאים ווילאם מורדוק וגיימס ווואט בנו בשנת 1781 כלי רכב מסוג אחר, ובשנת 1784 הם ייצרו דגם של קרון שעבד על הכוח שייצר מנוע עם לחץ גבוה וקיטור לא מעובה. עד שסוף סוף הממציא הבריטי ווילאם סימינטון בנה ב-1986 קרון קיטור מעשי ופעיל.

המאה ה19
כלי הרכב הראשון שהסיע נוסעים נבנה ע"י הממציא הבריטי ריצארד טיביטיק בשנת 1801. בחודש דצמבר של אותה השנה, טרברטיק ביצע נסיעת מבחן בהצלחה, כאשר הסיע בכלי הזה נוסעים רבים על כביש פתוח ליד עיר הולדתו, אילוגאן. ההצלחה הייתה בגלל יעילות גבוהה וגודל קטן יחסית של ספק הכוח, כלי הרכב היה הראשון שעבד עם בוכנה שהופעלה ע"י קיטור בלחץ גבוה. הספקי כוח הקודמים עבדו עם בוכנה שעבדה כתוצאה מלחץ אוויר כנגד הריק שנוצרה ע"י עיבוי של קיטור. הכמות הרבה של המים שנדרשה ל עיבוי מנעו שימוש של מנועים מסוג זה למכוניות או כלי רכב קטנים. המשקל והנפח של מנועים אלו היו גדולים יחסית לכוח שהם ייצרו, עד כדי כך שהן בקושי היו מניעות את עצמן, אלו היו מורכבות על כלי רכב . אבל בהמשך, טרברטיק הצליח ליישם את המנוע החדש שלו ברכבות מסילות ברזל. הוא נחשב לממציא התחבורה על כבישים ועל מסילות. בארצות הברית, הממציא אוליבר איבנס הוציא פטנט ראשון על קרון קיטור בשנת 1789. בשנת 1803, הוא בנה דחפור מונע ע"י קיטור, מה שנחשב לכלי רכב ראשון עצמאי שנסע על כבישי אמריקה. שיפורים בקרונות קיטור וכלי רכב המשיכו להגיע, במיוחד באנגליה, ועד שנת 1830, מרכבות קיטור הפכו לאמצעי תחבורה יום-יומיים על כבישי אנגליה. בתחילת 1831, חקיקה מגבילה הורידה את המרכבות מהכבישים ועד 1860 פיתוח ומחקר של כלי רכב עצמיים הופסקה לחלוטין. בצרפת וגרמניה, החלו להתרכז בפיתוח מנועים בעלי בעירה-פנימית.

מנוע הבעירה הפנימית
המנוע הראשון בעל בעירה-פנימית עוצב ע"י המדען ההולנדי קריסטיאן הויגינס בשנת 1678, והוא היה אמור להיות מונע ע"י אבקת תחמושת, אך הוא לא נבנה בסופו של דבר. בסביבות 1860, מדען צרפתי בשם איטיאן לינואיר בנה את המנוע הראשון עם בעירה-פנימית, שעבד ע"י שריפת גז תאורה. בשנת 1866, 2 מהנדסים גרמנים, יוגן לנגן וניקולאוס אוגוסט אוטו, פיתחו מנוע גז יעיל בהרבה, ובשנת 1876 אוטו בנה מנוע ארבע פעימות שהיה אב-טיפוס של מנועי OTTO-CYCLE ששימשו ברוב כלי הרכב והמטוסים המודרניים.

מנוע הבעירה-הפנימית עם המהירות הגבוהה שיצר המהנדס הגרמני גוטלייב דיימלר, גרמה למהפכה בתעשיית הרכב. מנוע הארבע פעימות החד צילינדר שלו, שעליו הוציא פטנט בשנת 1887, השיגה עוצמות גדולות בהרבה עבור אותו המשקל. בשנת 1889 הוא פיתח מנוע עם 2 צילינדרים שסיפקו עוד יותר כוח. הצילינדרים היו עם קונפיגורציה מסוג ויי. עיצוב המנוע הזה אומצה ע"י יצרן צרפתי, אמיל ליבסור, שיזם ניסויים בשנת 1891 , ובסופו של דבר החברה שלו, פנהרד אט ליבסור, החלה בייצור מכוניות עם מנוע הזה. בשנת 1894, כלי הרכב הראשון של ליבסור, לא רק השתמש במנוע של דיימלר, אלה היה גם הרכב הראשון שבו החלקים היו מורכבים בצורה שעדיין מרכיבים אותם במכוניות חדשות. כלומר, המנוע מקדימה, אחריו המצמד, תיבת הילוכים, הדרייבשפט, והדיפרנציאל . עליונות מנועו של דיימלר על מנוע הקיטור המתקדם הודגשה במרוץ בורדו בשנת 1895. המכונית הראשונה, שהייתה עם מנוע דיימלר הגיעה לסיום שש שעות לפני המכונית השנייה, ושלושת המכוניות הבאות שסיימו את המרוץ היו מונעות ע"י מנוע דיימלר. עוד חלוץ בתחום מנועי הבנזין היה המהנדס הגרמני קארל בנז, שבשנת 1885, בנה בצורה עצמאית תלת אופן שנסע לבד על כוח מכני.

בארצות הברית, חלוצי ייצור מכוניות היו מאוד פעילים בשנות ה90 של המאה ה19. צארלס אדגר דוריא ואחיו פרנק דוריא ייצרו את הכרכרה שלהם בלי סוסים בין השנים 1892-1893. לדגם של 1894 היו 2 צילינדרים. אלווד היינס בנה את הכלי שלו בערך באותו הזמן ואלכסנדר וונטון בנה את שלו ב1896. הנרי פורד שנה את המכונית הראשונה שלו בשנת 1893 במהדורה ניסיונית.

הפטנט של סלדן
התפתחות חשובה היסטוריה התעשייתית ושיווקית של כלי הרכב בארצות הברית הייתה הגשת בקשה לפטנט בשנת 1879 ע"י גורג בלדווין סלדן, עורך-דין מרוצסטר, ניו-יורק. בשל עניינים טכניים, הנפקת הפטנט התעכבה עד שנת 1895, כך שזכויות הפטנט המקורית לא פגו עד לשנת 1912. הפטנט היה על יישום מנוע עם בעירה-פנימית לצורך של הנעת כלי רכב. הוא כלל שילוב של מנוע עם מצמד, או ציוד דומה, שאיתו המנוע הניע את הגלגלים. הפטנט גם כיסה שימוש של ציוד מגביל, שאיתו הגלגלים המונעים, יכלו להסתובב במהירות יותר נמוכה מאשר אלומת המנוע. הרבה חברות מובילות לקחו רישיונות תחת הפטנט, אבל חברות אחרות, בהובלת פורד, סירבו לעשות זאת, מה שהוביל לתביעה משפטית שנמשכה משנת 1903 עד לשנת 1911. בסופה הוחלט שהפטנט של סלדן לא הופר, כי הוא היה בתוקף רק עבור כליי רכב שהיו מונעים ע"י מנוע מסוג מסוים שתואר בפטנט, ולא במנוע עם 4 צילינדרים שהיה אז בשימוש בכל רחבי העולם.

1905, New York, New York, USA — Patent Attorney George Selden applied for patent for his "road engine" in 1879, but stretched out the process for 16 years, to 1895, when car manufacturing became more common, and then demanded royalties from all car makers, even though he had never made a single car. Henry Ford refused and was sued. Because of that, Selden made the one and only model of his car. Selden won and lost at the same time; the court declared that the Selden patent was valid but that Ford was using a different design. Here he stands with relative Henry Selden. — Image by © Bettmann/CORBIS

עד שהסתיימה המשפט של הפטנט של סלדן, 600,000 כלי רכב שעבדו על קיטור, בנזין וחשמל היו בשימוש ברחבי ארצות הברית. המכוניות היו ברובן דגמים פתוחים של ה ROADSTER וה- PHAETON או סוגים שונים של רכבי סיור. לפני התקופה הזאת, נסיעה בכלי רכב נחשב לספורט בלבד, אבל עם הזמן נעשה שימוש בכליי רכב גם לצורכי תחבורה.

עלייה בייצור מכוניות בארצות הברית
כדי לעמוד בדרישה הגוברת לכלי רכב מכל הסוגים, חברה פורד הגבירה את הייצור ע"י הצגת פס הייצור בשנת 1913 בכדי להוביל חלקי כלי רכב על קווי ייצור. דבר נוסף שהשפיע על התפתחות תעשיית הרכב היה הקמת ארגון בשם וועד מנהל למסחר רכב וכיום הוא נקרא איגוד יצרני הרכב. חברים בוועד, שכיום כולל את כל יצרני המכוניות בארצות הברית, עשו בניהם הסכם קיבוצי שלפיו כל חבר בוועד יכול להשתמש בפטנט של חבר אחר בוועד, מבלי לשלם תמלוגים. הדבר הטוב במסכם הזה היה שנוצרה מנהג של "פטנטים לשימוש", במקום יצירת מונופול וניצול לרעה של פטנטים. לפי ההסכם, לא הייתה בלעדיות על זכויות הפטנטים, כדי לאפשר ייצור של מכוניות טובות, ללא קשר ליצרן.

רבים מיצרני המכוניות מיקמו את המפעלים שלהם באזור דטרויט כבר בתקופה מוקדמת. אלה מפעלי הבית של רוב יצרני של מכוניות הנוסעים והמשאיות בארצות הברית גם כיום.

כאשר חברת פורד עבדה על הליטושים האחרונים על הדגם טי שלה, הוקמה חברה גנרל מוטורס (גי.אם) בשנת 1918, שהייתה בעצם מיזוג חברות של ביואיק, אולדסמוביל, חברות אוקלנד ואח"כ גם חברת קאדילק. החברה שהקים לואיס שברולט נוספה בשנת 1918. בעיות כלכליות רבות היו לגנרל מוטורס בשנים הראשונות, אך עם הצטרפות משפחת דו פונט, שקנתה מניות רבות בשנת 1920, החברה התייצבה. עוד נקודת ציון בהתפתחות תעשיית הרכב בארצות הברית הייתה המצאת המתנע החשמלי ע"י צארלס אף.קיטרינג בשנת 1912. אך המצאות אחרות לא איחרו לבוא, כגון גלגלי בלון בשנת 1921. בין חלוצי תעשיית הרכב בארצות הברית היו האחים גון דודג והורס דודג, שהיו מכונאים ויצרני אופניים. מכונית הדודג נשאה את שמם. וולטר פי.קרייזלר, שהיה עובד רכבת, הקים בהמשך הדרך את חברת קרייזלר. גון אן.וויליז היה בעל חברה לגיפים צבאיות בתקופת מלחמת העולם השנייה, זכתה לתשבוחות רבות.

מאז הקמתה , תעשיית הרכב מציגה התפתחות מתמדת, חוץ מתקופת מלחמת העולם השנייה, שבה כל המפעלים החלו לייצר רק מוצרים הקשורים למלחמה. בשנת 1978, הייצור השנתי של כלי הרכב הגיע לשיא כל הזמנים של 12,878,000 יחידות, ביניהם כ9.2 מליון מכוניות. בשל מחסור בדלקים בשנים 1973-1974, ייצור כלי הרכב בארצות הברית ירד לפחות מ-9 מליון יחידות עד 1975. אומנם, בסוף שנות ה70, הייצור עלה שוב לכ-11 מליון יחידות.

תעשיית המכוניות המודרנית
עד לשנת 1980, יותר מ300 מליון מכוניות פרטיות ו85 מליון משאיות ואוטובוסים היו על כבישי העולם וגרמו ליצירת מערכת תחבורה חיונית. בארצות הברית, היו כ- 114 מליון כלי רכב רשומים, ביניהם כ-30 מליון כלי רכב ציבוריים.
פולקסווגן הגרמנית שיגרה את המשלוח הראשון של המכוניות שלה, החיפושיות, לארצות הברית בשנות החמישים המוקדמות ועם הזמן הפכה לכוח רציני בתעשיית הרכב האמריקאית. פולקסווגן פתחה מפעל ייצור בפנסילבניה בשנת 1978 ותוכנן עוד מפעל במישיגן עד לשנת 1983. גם יצרני מכוניות מצרפת ובריטניה נהנו מייצוא עולה לארצות הברית בשנות ה-50. בשנת 1959, הצרפתים שיגרו מספר שיא של 187,000 יחידות והבריטים מספר שיא של 208,000 יחידות. באותה השנה, יצרנים אמריקאיים הציגו קווים של מכוניות קטנות וקומפקטיות כדי להתחרות עם הייבוא, ובהתחלה נהנו מהצלחה. אבל עם הזמן, הוסיפו לדגמים האלה משקל וגודל, מה שהשאיר את השוק של המכוניות הקטנות לתוצרת חוץ, במיוחד יפן.

המשלוח הראשון מיפן הגיעה בשנת 1956 בצורה של 16 טנדרים קטנים. לאחר 10 שנים, ייבוא מיפן הגיעה לכ65,000 יחידות. עד שנת 1980, נמכרו כ2.1 מליון כלי רכב יפניות ברחבי ארצות הברית. חברת הונדה היפנית הקימה מפעל ייצור באוהיו שנפתחה בשנת 1982. חברה יפנית אחרת, ניסן, הקימה מפעל משלה בטנסי שהתחילה לייצר טנדרים קטנים בשנת 1983.

בכל שנות תעשיית הרכב ייצרני רכב רבים באירופה ובעולם קמו ונפלו, התאגדו ונמכרו. ייצרנים בחרו בייצור מכוניות נישה ומכוניות על בעוד שחברות אחדות התמקדו בייצור רכבים לקהל הרכב אך דאגו מדי פעם להוציא לשוק רכבי ספורט ויוקרה שדאגו לבסס את שמם ומעמדם בתעשיית הרכב. תעשיית הרכב כפי שהיא מוכרת לנו כיום הינה תוצר של שנים רבות של עליות ומורדות בענף הרכב והשאלה הנשאלת היא….מה הלאה?…

כתב: ליאור ברוך