אלפא רומאו של שנות החמישים המאוחרות ותחילת שנות השישים כבשה בסערה את שוק מכוניות הכביש. משם הדרך לכניסה אל עולם מכוניות הספורט הייתה כבר סלולה. בשנת 1967 ראתה אור כגרסת אב-טיפוס למרוצים – האלפא 33, מונעת על-ידי מנוע V8, אותו מנוע אשר תכנן קארלו צ'יטי במרוצי הפורמולה 1 ATS אשר היו כשלון לאלפא רומאו. האלפא 33 של שנת 1967 זכתה להצלחה יחסית אך הן עדיין היו רחוקות מלשלוט על הספורט המוטורי ועל שוק מכוניות הספורט.
בשנת 1967, הציג ברטונה בתערוכת אקספו (Expo מכונית קופה מרהיבה אשר עוצבה בעבור אלפא. למכונית היו אלמנטים עיצוביים ייחודיים אשר השתמשו בין היתר באלמנטים עיצוביים אשר השתמשה בהם אלפא רומאו בשנות העשרים והשלושים.
בתחילת שנות השבעים הוחלט להשתמש במנוע האלפא 33 בתצורת ה- V8, בגרסא מעט מתורבתת אשר תתאים למכונית כביש ולהשתילו במכונית אשר תוכננה לצאת לשוק כמכונית הספורט קופה החדשה מבית אלפא רומאו, המונטריאל.
מנוע ה-V8 היה ברוטאלי ואקזוטי לא פחות ממנועים של חברות כגון למבורגיני או פרארי של אותה תקופה. עשוי סגסוגת אלומיניום ולו שתי רצועות תזמון אשר חוברו לשני גלי-זיזים, אחד לכל בנק צילינדרים. הספק המנוע היה מכובד מאוד גם הוא: 200 כוחות סוס. תיבת הילוכים ידנית בת חמישה הילוכים הצתה אלקטרונית והזרקת דלק מכאנית היו תוספות נוספות אשר הפכו את המנוע לנוסחה להצלחה בטוחה. בדיעבד, היות המנוע בנפח של 2593 סמ"ק בלבד היה חיסרון שכן מתחרותיה של המונטיראל התפארו במנועים עתירי סמ"ק, כוחות סוס ומומנט בהתאם. למרות זאת, התפארה במהירות סופית של 220 קמ"ש אשר אליהם הגיעה ממצב עמידה בזמן של 28 שניות. מכובד בהחלט.המונטריאל הציעה ביצועי כביש טובים, אך לא מעולים. זו הייתה מכונית ספורט בתצורת 2+2 במראה, אך לא בכל המקרים גם בהתנהגות ובביצועים.
אלפא תכננה לייצר את המונטריאל בכמות מוגבלת. לאורך שנות ייצורה, 1970-1976, יוצרו כ-500 יחידות. על מסלולי המרוצים, הוכיחה המונטריאל את עצמה וזכתה להיקרא יורשת לקודמותיה, ארבע עשורים קודם לכן, ה 8C 2300 וה-2900.
