כמו יצרני רכב רבים, גם טריומף החלו דרכם כיצרני אופניים ומשם התפתחו לייצור אופנועים אך ייצור המכוניות החל רק בשנת 1923.
חברת טריומף נשארה חברה עצמאית עד שנת 1939, אך רק כשהייתה בבעלותם של מספר קונצרנים זכתה החברה לעליה במכירות ולשיפור מעמדה, עד דעיכתה וסגירת שעריה בשנת 1984.
משנת 1923, למשך עשרת השנים הבאות תחת ניהולו של זיגפריד באטמן, חברת טריומף הוציאה לשוק מספר מכוניות סטנדרטיות. עם שילובו של דונלד היליי בחברה כמהנדס הטכני הראשי בשנת 1933 החלו להופיע הדגמים הספורטיביים מתוצרת החברה.
דגם ה-Dolomite בעל מנוע השמונה צילינדרים נמכר בעצלתיים אך דגמי ה- Glorias, Vitesses ודגמי ה-Dolomite המאוחרים נמכרו בהצלחה עד לקריסתה הכלכלית של חברת טריומף בשנת 1939.
חברת Standard רכשה את הפעילות העסקית של חברת טריומף בשנת 1944. בשלב זה טריומף הפכו להיות הזרוע הספורטיבית של חברת סטנדרד. דגמי הרודסטר החלוצים היו דגמי המפתח שהמשיכו להאדיר את שם חברת טריומף, אך היה זה דגם ה- TR2, מצויד במנוע 2 ליטר שהוצג בשנת 1953 ששינה את תדמית החברה לחלוטין.
תוך 10 שנים חברת טריומף "גנבה" את אורות הבמה מחברת סטנדרד, שהוציאה לשוק את המכונית האחרונה שנשאה את שמה בשנת 1963. עד שנה זו, לא רק דגם ה-TR4 כיכב, אלא גם הטריומף הארלד המשפחתי, דגמי הספיטפייר הספורטיביים וה-Triumph 2000 שנבנה על בסיס ה- Standard Vanguard.
לאורך אותה תקופה, חברת ליילנד השקיעה כספים ב-סטנדרד-טריומף ותוך מספר שנים ראו אור דגמי ה Vitess, 1300,GT6 וה-TR5 בעל מנוע השישה צילינדרים. הייתה זו תקופה בה הפכו מהנדסי ומעצבי טריופף, בראשותו של הארי וובסטר, תוכניות ועיצובים ייחודיים על הנייר למכוניות של ממש, מצוידות בשלדות, מנועים וגופי רכב מתקדמים.
בשלב זה, חברת טריומף הייתה רווחית מאד והתחרות הקשה עם חברת רובר, בבעלותה של ליילנד, הסתיימה רק כשחברת ליילנד רכשה גם את טריומף…
ההיסטוריה המוטורית של טריומף התפארה גם בהישגים על מסלול המרוצים ובמרוץ ה- Le Mans 24 השעות. מכירות הטריומף ספיטפייר, הספרייט והמידג'ט שנמכרו כמו לחמניות בארה"ב הוספו רבות למורל החברה.
ליילנד גדלה והתפחה להיות חברת ליילינד-בריטניה בשנת 1968, עם הצגת דגם ה- TR6 ה-Stag וסדרת רכבי הסאלון מתוצרת החברה. הייתה זו תקופה בה ליילנד העריכה את תרומת טריומף לחברה בשנות השישים ואף העדיפה את החברה על פני קבוצה אחרת בבעלותם, ה-MG.
החברה הציגה את דגם ה-TR7 בדיוק בתקופה בה היה מוניטין החברה בשיאו, בשנת 1975. מפעל חדש נפתח בליברפול, בו נבנה דגם ה-TR7 במקור אך מפעל זה נחל כישלון.
בסוף שנות השבעים ליילנד הייתה במשבר כלכלי כה עמוק שהביא להפסקת ייצורם של מספר דגמים וסגירת מפעלים. המפעל הפעיל היחיד נותר בסולהיל, אנגליה, בו יוצרו דגמי ה- TR7/TR8.
בתחילת שנות השמונים, היה זה שיתוף פעולה של חברת ליילנד הבריטית עם חברת הונדה היפנית שהיה אמור להרים אותה מהקרשים עם השקת דגם ה- Triumph Acclain Saloon אך קהל הצרכנים של טריומף לא ראה במכונית זו שום קשר למורשת טריומף. המכירות היו נמוכות ותוך שלוש שנים הופסק ייצור הדגם.
בשנת 1984 נסגרו שערי מפעל טריומף.
