העשור הראשון בהיסטורית הקורבט היה מלא במאבקים, ניסיונות וקשיים. הקורבט לא הפכה למקובלת בן-רגע, והמהנדסים של הקורבט התקשו לעצב אותה כמכונית ספורט.
כל זאת עד דגם של שנת 1962. כל הניסויים והמצוקות נעלמו. הקורבט מצאה מקום כל כבוד במערך של גנרל מוטורס. מתחרות לשעבר כמו הנאש-הילי והפורד טאנדרברד הדו-מושבי נעלמו, והקורבט מצאה את מקומה בצמרת מכוניות הספורט.
זו הייתה רק ההתחלה.
באמצעות הדגם של שנת 1962, הקורבט בנתה את המוניטין שלה דרך עוצמתה. למרות שלמכונית הייתה אחיזה יותר טובה משאר מכוניות הנוסעים של התקופה, לא היה לה מתלה מתוחכם, יחסית לצמרת מכוניות הספורט באירופה. למעשה, חוץ ממערכת הזרקת הדלק של הקורבט, לא היו מערכות מתקדמות אחרות במכונית הספורט של הקורבט.
השינוי המשמעותי חל בדגם של שנת 1963. הקורבט קיבלה שם חדש, סטינג- ריי, עם שילדה וגוף חדשים לגמרי. השינויים האלה נתנו לקורבט רמת תחכום שלא נפלה מכל מכונית ספורט אירופאית אחרת. במקום המסגרת הצולבת הישנה, הייתה שלדה חדשה עם חמשה חלקים מצטלבים ורוחב הגלגלים היה 98 אינטש, לעומת 102 אינטש בשלדה הקודמת. במתלה הקדמי היו ידיים עליונות ותחתונות בעלי אורך משתנה עם קפיצים על בולמי זעזועים צינוריות. זה בהחלט סימן גישה מודרני, אבל זה עוד היה כלום בהשוואה לשינויים הקיצוניים שנעשו במתלה האחורי. הציר ה"חי" של הדגם הקודם של הקורבט פינה את מקומו למתלה אחורי משוכלל, ששדרג את האוטו בכמה דרגות.
בכדי ליהנות ממתלה עצמאי מבלי להשפיע על העלויות, מהנדסי הקורבט, בהנהגת זורה ארקוס-דונטוב, הרכיבו את הדיפרנציאל על המסגרת וחיברו חציי-גלים לכל גלגל עם צמתים אוניברסאליים בקצוות. החלק הכי מקורי בעיצוב היה קפיץ עלה שהותקן בצורה אלכסונית מהדיפרנציאל לכל גלגל. העיצוב היה זול יחסית לייצור ובנוסף לכך, היה גם קל משקל והפחית בצורה ניכרת את המשקל הנקי של הקורבט.
רוחב גלגלים קצר יחד עם המתלה העצמאי החדש אפשרו לתמרן את הקורבט ביותר קלות ועזרו מאוד לבטא את הכוח של הקורבט על הכביש. מסגרת קשיחה תרמה עוד יותר מהגרסה קודמת. שיפורים נעשו גם בבלמי הקורבט, אך השינויים לא היו בסדר גודל שנעשו בשלדה. במקום לעבור לדיסקים, הקורבט נשארה עם בלמי התוף בקוטר 11 אינטש, למרות שהרפידות הוגדלו בכדי להגדיל את כוח העצירה. תופי אלומיניום הוצעו לחובבי הנהיגה האגרסיבית יותר.
לאחר כניסתה לשוק, לא היה ספק כי היה צורך בבלמים גדולים וחזקים יותר עקב השיפור במנועים והפיכתה למכונית ספורטיבית מהירה וזריזה. המנוע היה שיחזור של הקודם מאחר ורק שנה לפני כן הוצג הדגם ה8-V בגרסה של ה- CID327. היה זה מנוע אמריקאי ממיטב המסורת. היו 4 גרסאות למנוע המוצק של ה327, בשלושה היו מותקנים קרבוראטורים וברביעי הזרקת דלק. מנוע הקורבט סיפק 250 כוח-סוס, אבל עם שדרוגים ותוספות מקוריות היה ניתן להגיע ל-300, 340 או אפילו ל-360 כוח-סוס עם הזרקת דלק.
רוב הקונים הסתפקו בגרסאות הבינוניות, שבהחלט היו מכובדות. אופציית הזרקת הדלק הייתה יקרה ועלתה 430 תוספת של דולרים (כן, אתם קוראים נכון) למחיר הבסיס והיא כללה שסתומים מוצקים, שדרשו כוונון לעיטים קרובות.
ברוב המקרים, כאשר מדובר בפיתוח ושיפור במכונית לצורך של מרוצים, הדגש הוא על הצד המכאני, אבל בסטינג-ריי המצב היה הפוך. השלדה וההילוכים של הקורבט היו תוצאה של תהליך מחקר ופיתוח, אך גוף הסטינג-ריי בא היישר ממסלול המרוצים.
ווילאם מיטשל, שירש את תפקיד המעצב הראשי של גנרל מוטורס ההארלי ארל, שמר על בית-חרושת מיוחדת כדי "לשחק" עם פרויקטים לא רשמיים או רשמיים למחצה. אחד מהפרויקטים היה מכונית ספורט למרוצים, שנבנה על השלד של אב-טיפוס שלא היה כבר בשימוש. עם גוף שעוצב ע"י לארי שינודה, מכונית המרוצים הייחודית הזאת, שהייתה העתק של הסטינג ריי ספיישל, זכתה באליפות מועדונים למכוניות ספורט באמריקה ב-1960 ונהג בה הדוקטור ריצארד תומפסון. באופן מוזר, הגוף של המכונית הפתוחה הייתה קצת בעייתית לנהיגה על המסלול, כי הייתה תופעה של הנפת החלק הקידמי בנסיעה מהירה ובגלל זה היו קשיי אחיזה ויציבות. אף-על-פי-כן, הסטינג ריי ספיישל שימשה השראה לקורבט סטינג-ריי מודל 1963.
מיטשל זימן את טובי המעצבים בגנרל מוטורס לבצע את השינוי ממכונית מרוצים למכונית כביש ובזכות העבודה שלהם, המכונית לא איבדה את המהות של מכונית מרוצים, למרות שהיא הייתה מקורית. אפשר לטעון שהשינוי הכי משמעותי בשנת הדגם 1963 היה הוספת קופה לסדרת הקורבט.
הקופה של 1963 היא אגדתית, בעיקר בגלל ההיבט של החלון האחורי המתפצל בעיצוב שלה. לפי התרשימים הראשונים, החלון האחורי היה אחיד ומחובר, אבל אז מיטשל הציע להוריד קו באמצע החלון שתהיה המשך לבליטה המאופקת על מכסה המנוע ולקמט הדק שרץ לכל אורך הגג. יש הטוענים שאי-היכולת לייצר תבנית לחלון אחורי עם העקומות הקיצוניים עבור הפנס האחורי האחיד הייתה הסיבה האמיתית ליצירת חלון אחורי מפוצל. בכל מקרה, החלון המפוצל היה מאפיין מיוחד שקיבל תגובות מיידיות שכללו ביקורות חיוביות ושליליות. אנשים עם חוש אסתטי אהבו את הייחודיות, אבל כמה מבקרי מכוניות התלוננו על ראות אחורית בעייתית. הביקורת השלילית הייתה כל כך עקבית שבשנת הייצור של 1964, שברולט עברו לחלון אחורי אחיד ושיגרתי.
יחד עם החלון המפוצל, היה חצי זנב סירה ואחורי פאסטבק, שקיבלו תוספת של חלק קדמי בצורת פנסים נשלפים. הבליטות על כל פגוש הוארכו בכדי לתת תחושה של שריריות. הדלתות היו חתוכות עמוק בתוך הגג , שנתנו לסטינג ריי מראה מודרני של קפסולת חלל. הדגם הנלווה עם הגג הנפתח שצויד בגג קשיח שנבנה ע"י החברה, היה פחות מובהק אבל עדיין היה מרשים.
המכירות של הקורבט, שהיו כבר טובות ב- 1962, פרצו את הגבולות בשנת 1963,נמכרו למעלה מ- 21,000 מכוניות אשר יוצרו במפעל של סט.לואיס, מיזורי. עוד לפני שינוי השמעותי בשנת הייצור 1968, הוצגה תוספת – מנוע וי-8 Big Block וב-1965 הוצגה האופציה לרכוש את הסטינג ריי עם נפח מנוע 396CID . ( למעשה למנוע היה למעלה מ-CID400 , אבל ל-CID396 היה צליל שיווקי טוב יותר.. ). לפני שהBIG BLOCK נעלם, הנפח הועלה ל- ולאחר מכן, שנתן למנוע אין-סוף מומנט וכוח-סוס.
לא רק בגלל מגוון המנועים, לקורבט סטינג-ריי של התקופה היו מעט מאוד מתחרים על הכביש וגם על מסלול המרוצים וגם לא היו לה מתחרים במחיר.
הקורבט תמיד הייתה ועודנה, מכונית הספורט האמריקאית.
