כתב: ליאור ברוך, צלם: תומר פדר
מכונית-על של אלפא. נדירה פעם, נדירה תמיד
ב-1967 ציינה קנדה מאה שנות קונפדרציה, ועשתה זאת באחת מתערוכות האקספו הנחשבות ביותר מאז ומעולם. חמישים מיליון אנשים באו לבקר במה שקידם את המדינה הצפון-אמריקאית הענקית הזאת לקדמת התודעה העולמית. "אדם ועולמו" נקרע האירוע הזה והיה מהמבטאים החזותיים החשובים בתקופה, מציין את התחושה האופטימית ששררה בעולם לקראת סיום שנות השישים. שינויי תפיסה עמוקים ביחסי אדם-חברה-מדינה והפריחה התרבותית-פופולרית יצרו אז תחושה שהעולם הולך להיות מקום יפה יותר.
עיצוב התערוכה זכור עד היום בזכות מבני הענק המעוגלים שלו, בזכות התרומה של כל מדינה לביתן הייחודי שלה. גם אלפא-רומיאו הייתה שם.

מחווה למארחת
היצרן האיטלקי הביא לתערוכה מכונית קונספט מרהיבה אותה עיצב, גם אז, ברטונה, וזאת הוקדשה בשמה לעיר המארחת. המונטריאל הייתה קופה 2+2, אשר ישבה על בסיס הג'וליה ועשתה שימוש במנוע ה-1600 סמ"ק שלה. התגובות הנלהבות של מבקרי התערוכה, מגזיני הרכב והציבור הרחב בימי התערוכה ובימים שלאחריה, היוו מקדם-דחיפה מכריע בהחלטת אלפא לייצר את המונטריאול. זאת, כך חשבו באיטליה, תועיל רבות לאלפא הן בגלל המכירות עצמן, הן בגלל התדמית.
מרגע הצגת הקונספט ועד השקתה הרשמית של המונטריאול בתערוכת ז'נבה, מרץ 1970, לגמו מהנדסי המונטריאל ומעצביה לא מעט אספרסו איטלקי, ואגבכך גם ביצעו שינויים לרוב עד שהגיעו לתוצר השלם. השינוי המהותי ביותר היה שילוב מנוע V8 אשר תוכנן על-ידי קרלו צ'יטי, מי שהיה ממונה מטעם אלפא על תכנון וייצור מנועי חטיבת המירוצים של החברה.
אבל מנוע V8 היה רק חלק ממה שהיה למונטריאול להביא כמכונית-על. כי המראה שלה בהחלט היה שייך לעולם הההוא, וכך, הפרופיל על מבנה הקורות, "הושאל" מהלמבורגיני מיורה, הישבן ומבנה החלון האחורי לא היו שונים משמעותית ממזארטי ג'יבלי, מכסה המנוע המוארך לא היה ממש שונה מכמה דגמי מזראטי אחרים, וה"כונס" בשילוב חרירי הפנסים הזכיר אפילו, רחמנא ליצלן, אלמנטים עיצוביים של קמארו RS 69'.

ואחזור למנוע. "אם זה נראה כמו מכונית-על, לפחות שתיסעבהתאם". ה-V8 שהושתל היה של ה-33 – ה-ATS של פורמולה 1 מ-67'. אלפא אמנם לא ממש הצליחה שם, אבל הבחירה במנוע זה נועדה לשלב ביצועים ואקזוטיקה, לא פחות ממה שהציעו אז למבורגיני או פרארי. המנוע היה עשוי סגסוגת אלומיניום והתזמון נעשה דרך ארבע שרשראות באמצעות גל-זיזים עילי אחד לכל צד. הצתה אלקטרונית והזרקת-דלק מכנית השלימו נוסחה להצלחה בטוחה, למרות שהמספרים – נפח: 2593 סמ"ק, הספק: 200 כ"ס – לא היו בממדים של קבוצת ההתייחסות. ועם זאת, מדובר היה ב-224 קמ"ש וב-7.1 שניות – היום, לפני 35 שנים.
כך שהיא נראתה כמו שצריך, והביצועים היו בהחלט בסדר. אבל, כתבו העיתונים של אז, היא לא ממש הלהיבה בדברים חשובים אחרים. הייתה לי הזדמנות לבדוק. בין השנים 1970-1977 יוצרו 3925 יחידות בלבד מהמונטריאול. אחת מתוך המאות בלבד ששרדו, נמצאת לשמחתנו כאן בישראל.

מונטריאול: מאמסטרדם לת"א
המונטריאל שהגיעה לתל-אביב יוצרה ב-1973 ועזבה חניה ממוזגת תחת גג מוזיאון רכב קלאסי בהולנד, לטובת ההנאה הצרופה שבנסיעה בכבישי ארצנו.
זוהר, בן 38 ממרכז הארץ, הוא איש אלפא עד קצה נימי נפשו. ההתמכרות לעלה התלתן החלה עוד בשחר נעוריו. ההתחלה הייתה עם אלפאסוד ומשם התקדם זהר לג'וליאטה. מכיוון שהאפשרויות בארצנו מרובת האקזמפלרים הקלאסיים לא ממש בשמיים, פנה זהר לכיוון אחר וייבא מאנגליה יגואר E-Type 66' (עם הגה ימני וערכת הסבה לשמאלי). בסוף, כמובן, זה לא הסתייע, והיגואר לא הורשתה להיכנס לכאן בגלל ההגה (ולמרות הערכה). זהר המשיך לחפש.

"חיפשתי מכונית ספורט אמיתית, מכונית מיוחדת" אומר זוהר, "משהו כמו מזראטי, לא פחות מ-8 צילינדרים, הנעה אחורית וגיר ידני". במהלך חיפושיו נתקל במונטריאל למכירה באנגליה ואמר לעצמו: "זהו" (או משהו דומה). מועדון מונטריאל העולמי (יש דבר כזה, עובדה) הפנה את תשומת ליבו למוזיאון מכוניות בהולנד, בו מוצגת מונטריאל מזה למעלה מ-15 שנים. בעיה קלה במנוע היא שהביאה אותה לשם, ואותה בעיה היא שהישאירה אותה, וממש אותה אחת אמורה להביא למכירתה במחיר משתלם.
האספן ההולנדי לא ממש התקשה להיפרד מהאלפא הייחודית. למי שיש 50 מכוניות קלאסיות, הפרידה כנראה קלה יותר. התקלה, כך התברר מאוחר יותר, הייתה דווקא מהסוג הקל (במערכת ההזרקה, אם אתם מתעקשים) והמונטריאל ראתה מחדש אור יום בהיר ואספלט כהה.

מבחן דרך
די מיושן העסק בפנים. לוח המחוונים אתגר רק בגלל המספר 260 במד המהירות שהסגיר גם את העובדה כי לא מדובר בסתם אלפא מפעם. ההגה – וזכרו, זוהי מכונית ספורט – רושם קוטר של 35 ס"מ וזה משהו ענק. מיקום הראשון בתיבה אינו כמקובל (המשיכה למטה) אבל זה עניין של ארבע שניות בלבד כדי להתרגל אליו.
ובקיצור: המונטריאול היא לא מיורה או בורה, עליהן זכיתי לנהוג לפני מספר שנים. היא כן מכונית ספורט נעימה וממש לא מאיימת. היא לא חדה, בוטה וקשיחה, אלא רכה וחביבה, כזאת שמייצרת כיף נטו.

אני מודה כי אלפא-רומיאו מונטריאל בלבלה אותי. לא הצלחתי להחליט ממה אני נהנה יותר; לנהוג בה או להביט בה. בכל מקום בה מביטים עליה ניתן למצוא אלמנט עיצובי מרתק וכמעט בכל אחד מהם, למרות שאלפא "השאילה" עיצובים, ניתן לראות גם את חותמה, בצורת הפנסים האחוריים או בגריל של אלפא. לדעתי, למעט אלפא טיפו 33 סטרדלה 67', זוהי האלפא-רומאו היפה ביותר, האקזוטיות ביותר, הגביע הקדוש, כמעט.
אלפא רומאו מונטריאל 73'
מנוע V8 DOHC
נפח 2593 סמ"ק
הספק/סל"ד 200 כ"ס/6500
מומנט/סל"ד 27.5 קג"מ/4750
הנעה אחורית
הילוכים ידני, 5, ZF
בסיס גלגלים 252.7 ס"מ
אורךxרוחבxג 396x167x120 ס"מ
משקל 1312 ק"ג
מהירות מרבית 222 קמ"ש
0-100 קמ"ש 7.1 ש'