כתב וצילם: ליאור ברוך
יש משהו אחר בקורבט הזו… זו לא עוד קורבט רגילה משנות השבעים, אם יש מילה כזו, בעיקר בנוף הישראלי,יש משהו אחר בקורבט הזו… זו לא עוד קורבט רגילה משנות השבעים, אם יש מילה כזו, בעיקר בנוף הישראלי, קורבט "רגילה".
מעבר לעובדה שהיא מסדרת ייצור מוגבלת של 6,502 יחידות של דגם ה-Pace Car ולעובדה שהיא פריט ממהדורה מיוחדת לציון 25 שנים לקורבט, היא נראית, מרגישה ומתנהגת כאילו ורק לאחרונה ירדה מפס הייצור, שמורה כחדשה, מקורית ובעיקר נוהמת, מגרגרת וצייטנית. דרך ארוכה עברה הקורבט מארה"ב לישראל בשנה האחרונה ודרך ארוכה עוד יותר במבט היסטורי לאחור…
בראשית שנות החמישים, הייתה ג'נרל מוטורס קונצרן הרכב הגדול ביותר, הרווחי ביותר והשאפתני ביותר והייתה פרוסה על תחומים שונים ומגוונים, ממכשירי חשמל, ביטוח ועד ייצור שברולט, GMC, פונטיאק, אולדסמוביל, קאדילק ועוד. מכירותיה היו כה מוצלחות עד כי למעלה מחצי מהמכוניות שנמכרו בארה"ב היו מתוצרתה, עובדה שגרמה למשרד המשפטים האמריקאי להרגיש איום ולחשוב ברצינות על פירוקה. המעניין הוא שעד אותם שנים, שברולט לא ייצרו מכוניות ספורט והתמקדו בייצור מכוניות משפחתיות ויוקרתיות מסוגים, גדלים ודגמים שונים אך לא כאלו אשר באופן מכוון יוכלו להתחרות במכוניות ספורט אירופאיות.
בתוך כל המחלקות השמרניות והמשפחתיות בג'נרל מוטורס, הייתה גם מחלקת העיצוב של הארלי ג'. ארל, המעצב הראשי של ג'נרל מוטורס. ארל היה זה שבשנת 1938 עיצב את הביואיק Y-Job, מכונית קונספט מדהימה ביופייה והוא זה שבשנת 1951 היה זה שלקח על עצמו את עיצוב מכונית הספורט הראשונה לבית ג'נרל מוטורס. המטרה של ארל הייתה לייצר מכונית אשר עלותה תהה זהה למכונית משפחתית ממוצעת מתוצרת הקונצרן – $2000. פרט נוסף בחזונו היה שמכונית הספורט החדשה תהיה מכונית פתוחה וזו ההנחייה שקיבל רוברט פ. מקלין, אשר הופקד על הפיכת הרעיון והחזון למציאות.
מתוך מחשבה וראיה של חיסכון וצימצום עלויות, השתמש מקלין במכלולים מכאניים קיימים ממכוניות שונות בקונצרן. השלדה והמתלים היו זהים למכוניות הסדאן של שנת 1952. המנוע היה מנוע ששת הצילינדרים אשר הניע את דגמי שברולט באותה שנה, עם שדרוג קל – יחס דחיסה גבוה, גל זיזים משופר ושלישיית קרבורטורים, קומבינציה שסיפקה הספק של 150 כוחות סוס.
בשנת 1953 הציגה שברולט לראשונה את מכונית הקונספט במוטורמה ניו יורק 1953, הייתה כבר בתהליך תכנון וייצור מתקדם מתוך כוונה להביא את מכונית הספורט החדשה לשוק במהרה. מיירון סקוט, אשר היה עוזר למנהל הפרסום של שברולט היה זה שבחר את השם – קורבט, על-שם ספינת קרב אמריקאית בת התקופה.
ייצור הדור הראשון של מכוניות הקורבט, ה-C1, המשיך עד שנת 1962 וזכה לשדרוגים שונים כגון מנוע V8, ה-Small Block בשנת 1955 וכן עדכונים קוסמטיים מדי שנה. הדור השני, ה-C2, אשר נקרא גם Sting Ray, סימל תקופה אחרת, מעודנת יותר מהדור הקודם, תקופה שמשדרת כוח, ספורטיביות אגרסיבית אם עם זאת קלאסיות ואלגנטיות. לביל מיטשל, יורשו של ארל בתפקיד המעצב הראשי של ג'נרל מוטורס הייתה אמירה בקורבט הראשונה לדור שהוצגה בשנת 1953, עם פנסים מתקפלים, זנב בתצורת זנב סירה וחלון אחורי חצוי. דגם זה צוייד במנוע בנפח 5.4 ליטר ( 327Ci) בעל הספק של 250 כוחות סוס כבסיס ושדרוגי מנוע שונים, עד 360 כוחות סוס במנוע ה-Z06 שגם נתמך במתלים מוקשחים, מיכל דלק מוגדל והזרקת דלק.
הדור השלישי של הקורבט, ה-C3, זכה לשם Mako Shark, על-שם מכונית הקונספט Mako Shark II אשר עוצבה בהשראת כריש המאקו והוצגה בשנת 1965. בשנת 1968 הוצגה המכונית הסדרתית הראשונה, עוצרת נשימה ביופיה, קוויה החדים, כנפיה הקדמיות שחיפו באופן מוחצן על הגלגלים הקדמיים, הפנסים המתקפלים, החזית השפיצית והישבן החתוך. הקורבט הוצעה בתצורה פתוחה או קופה, עם קונספט חדש; גג נשלף בתצורת T. ראשית שנות השבעים היו שנים רעות עבור הקורבט ולמעשה עבור כמעט כל מכונית בעלת מנוע בתצורת V8, עקב משבר הנפט העולמי ומגבלות פדרליות על הספק וצריכת דלק בעקבות כך.
שנת 1978, שנת הייצור של האקזמפלר, נושא הכתבה, הייתה שנה שמחה במיוחד עבור הקורבט – חגיגות ה-25 שנה לקורבט. לכבוד המאורע, החליטה שברולט לפנק את קוניה (תמורת סכום סימלי) של שנת דגם זו במהדורה מיוחדת ומוגבלת, אשר התאפיינה בצביעה דו-צבעית ייחודית, מושבי באקט ומראות ספורטיביות. סיבה נוספת לחגיגה הייתה בחירתה של הקורבט להיות מכתיבת הקצב – Pace Car למרוץ האינדי 500 בשנת 1978. שברולט רצתה לייצר באופן סימבולי 2,500 יחידות, 100 עבור כל שנת ייצור אך עם 6,200 דילרים של שברולט בארה"ב, נכנעה ללחץ וייצרה 6,502 יחידות של רפליקת ה-Pace Car.
הקורבט הזו שונה מכל קורבט אחרת בת דורה. אולי אין לה את הישבן החטוב והקלאסי של תחילת הדור, על פגושי הניקל הנוצצים שלו או את מנוע ה-ZL1 האגדי עם 585 כוחות סוס אך יש לה עיצוב מדהים, צביעה מיוחדת ומקורית (צביעה דו-גוונית הייתה גם בדגמי הקורבט בשנת 1962) מדבקות Pace Car המהדרות את צידיה ומציינות את תאריך המרוץ – 28 לחודש מאי 1978 וכן וסמלים המזכירים שהיא משהו מיוחד ונדיר בעולם הקלאסי והישראלי בפרט.
משהו בשם קורבט, בידיעה שזו מכונית ספורט אמריקאית, גורם לציפייה רבה עוד לפני שהמנוע מונע. מושב ה-Pace Car חובק היטב את ישבני, בעודי מתמקם לי ומושיט ידיי להגה, מלטף אותו בשתי ידי, מחליק את אצבעותי על ידית ההילוכים, לוקח נשימה ארוכה, מניע ונושף נשיפה הנבלעת בצליל נשיפת זוג מפלטי מנוע ה-V8.
לקחתי את הזמן עד ששילבתי את התיבה האוטומטית להילוך. עיצוב בפנים צועק סבנטיז, עם קווים מרובעים, מחוונים גדולים ופלסטיקה לא מעטה. לוח המחוונים המצוי מולי מראה את מה שחשוב באמת – סל"ד ומהירות. יתר המחוונים נמצאים במעלה הקונסולה המרכזית. בהילוך סרק, הקורבט ויברצה בקצב שכמעט והמחיש את תנועת הבוכנות העולות ויורדות ולחיצה על דוושת הדלק רק המחישה את התחושה, כשנעה ימינה ושמאלה כמו אניה הנעה לצדדים כתוצאה מגלים החובטים בצידיה.
הילוך ראשון והנה היא מתגלגת לה לפנים… והיא כל כך יפה, גם מבפנים… הישיבה נמוכה, נמוכה מאוד, מכסה המנוע משתרך אי-שם לפנים והכנפיים הקדמיות הבולטות כלפי מעלה ונמצאות כמעט בקו העיניים ממחישות את תחושת הישיבה הנמוכה. הנהיגה בקורבט שונה במהותה מנהיגה בכל מכונית אמריקאית אחרת בת זמנה. המתלים קשיחים יותר ומשרים תחושת יציבות אך עם זאת נוחות. ההגה, יחסית לעובדה שמדובר בתיבת הגה משככת תחושות, מצליח להעביר את מסרי הכביש לידיי באופן לא רע ותעיד על כך חזרתו למרכז בעת לחיצה על דוושת הדלק בסיבוב, דבר שבמכונית אמריקאית טיפוסית אחרת פשוט לא קורה…
הכביש מהיר. הקורבט מהירה. לא מהירה מהסוג שגורם לשלילת רישיון לכמה שנים אך מהירה בתחושה, מהירה בתגובה, בכל סל"ד ובכל הילוך, כל שנחוץ הוא לחיצה לא מתונה של הדוושה ומיד סוסיה הצנועים, 185 במספר, נרתמים למשימה ומזכירים שלא רק כוחות סוס זה מה שקובע אלא גם למומנט, 37 קג"מ, יש מה לומר… והוא אומר, תחושת דחף ממכרת שמובילה אותי לאחר זמן לא רב לתחנת דלק אשר תרווה את צימאון המנוע.
האקזמפלר הנ"ל שמור בצורה פנומנלית, מקורי לחלוטין, לרבות הצבע, הריפודים, הפלסטיקה והמנוע. עם 23,000 מיילים מקוריים משנת 1978 ניתן להבין כי רוב אונם של הסוסים עדיין בקרבם ובכל לחיצה על הדוושה, דואגת הקורבט להזכיר זאת.
עבורי הייתה הנהיגה בת לא מעט השעות בקורבט הזו חוויה אחרת. היא לא עוד מכונית אמריקאית מחד וגם לא קורבט רגילה מאידך. הידיעה כי מדובר בדגם ייחודי ובעל ערך אספני גורם להסס קצת יותר בכל יציאה מתונה או אגרסיבית מסיבוב אך עם זאת להעריך כל מדבקה, חלק וצליל בה, אשר נשמרו במשך כל-כך הרבה שנים וימשיכו להשמר גם כאן, על-ידי בעליה בביתה בחדש, הרחק מאינדיאנפוליס…
