רגע בחיים – דודג' קורונט 1949

כתב: ליאור ברוך צלם: תומר פדר

השמיים הכחולים ונטולי העננים, השחפים לבני כנף אשר ריחפו מעל החול הזהוב , הגובל בין מי הים הגועשים לבין הכביש הצר, עליו שייטה ברכות אמריקאית אופיינית הדודג' קורונט 49', היו רק חלק מאותה תפאורה טבעית לסצנה מתוך סרט מתחילת שנות החמישים. אלא, שלא היה זה סרט, כי אם יום שטוף שמש בו יצאנו, שמעון רגוטקביץ', בעליה של הדודג' קורונט ואנוכי לטיול מהסרטים לאורך חוף הים, אי-שם באזור השרון. 

סיפורה של הדודג' קורונט, אשר הייתה המכונית המפוארת ביותר מתוצרת דודג' באותה שנה, מתחיל בשנת 1975, כששמעון ביקר במוסך פאר בנתניה לצורך טיפול ברכב היום-יום אשר ברשותו ושם ראה אותה, את אהבתו לעתיד, את מכוניתו לעתיד. הדודג' עמדה לה בפינת המוסך, מכוסה אבק וחלקים, מוזנחת, חלודה ונראית כאילו עברו שנים רבות מאז ידעה כל טוב. בו ברגע, החליט להגשים חלום ילדות אשר ליווה אותו שנים רבות ולשפץ מכונית אמריקאית ישנה. בעל המוסך שמח להיפטר, תמורת סכום סמלי בהחלט, מהגרוטאה הישנה אשר תפסה לו מקום במוסך וכך, הייתה הקורונט בדרכה לביתה החדש. 

תהליך השיפוץ הקפדני החל במטרה להחיות מחדש את הקורונט. המכונית עברה תהליך פחחות וצבע ונצבעה באותו צבע כפי שנקנתה, כחול כהה עם גג לבן. רוב תהליך השיפוץ התבצע במו ידיו של שמעון, ריפודי המכונית הוחלפו, חלקי הכרום והניקלים המעטרים את המכונית מכל כיוון כיאה למכונית אמריקאית מאותה תקופה, נוקו וצופו מחדש והחלקים המכאניים שופצו אף הם. לאורך תהליך השיפוץ, שמעון נתקל בקשיים בהשגת חלקים ייחודיים לקורונט ונאלץ לשחזר חלקים קיימים או להשאיר חלקים על-אף היותם במצב שלא תאם את רמת השיפוץ. כך, לאחר מספר שנים, שופצה הקורונט למצב של מכונית נוסעת. 

בשנת 1985, עם הקמת מועדון החמש, נודע לשמעון על קיומו של יריד המכוניות השנתי הגדול אשר בהרשי, פנסילבניה, מקום בו לבטח יוכל להשיג את החלקים אשר חסרים לו לסיום מלאכת השיפוץ.חיש מהר שם פעמיו לארץ ההזדמנויות, בדרכו ליריד הגדול אשר בעיר השוקולד. לאחר מספר ימים של צעידה במרחבים האינסופיים של יריד הרשי, איתר את החלקים אשר חיפש שנים כה רבות והיה בדרכו חזרה לארץ, עמוס בכל טוב. בשלב זה, במקום לסיים את תהליך השיפוץ הראשון, החליט לפרק את הקורונט לגורמים, זאת בכדי לשפצה ברמה הראויה למכונית במעמדה. הקורונט פורקה לחלקים, עד כי מעטים היו החלקים אשר נשארו מחוברים זה לזה. שמעון הרכיב בעצמו חלק אחר חלק עד להשלמתה וצביעתה בצבע המקורי בו יצאה מן המפעל. 

הקורונט, אשר הוצגה לראשונה באפריל 1949, בתור הדגם המפואר של הדודג' מיאדואוברוק (Dodge Meadowbrook) יוצרה כמכונית סדאן, בת ארבע דלתות ושישה מקומות. התבוננות על פנים המכונית אשר שופץ למצב תצוגה במכוניתו של שמעון, מראה כי דודג' לא חסכו במאום בכדי לתת לקוני הקורונט את כל הפינוקים אשר יכלה להציע מכונית באותה תקופה. דודג' הגדירו את מכוניתם ככזו אשר לא מתפשרת בכל הקשור לאיכות, נוחות, בטיחות וביצועים. מחירה באותה תקופה היה 1,927 דולר בעוד שמכונית בגודל מקביל בעלת אבזור דומה מתוצרת קאדילאק – סדרת ה-62, עלתה 3,052 דולר.  

את כנפיה הקדמיות של הקורונט מעטרים סמלים אשר מציינים את סוג תיבת ההילוכים אשר מצויה במכונית "Gyro Matic" מצידה האחד, ו-"Fluid Drive" מצידה השני. כבר בשנת 1949 צוידה הקורונט  בתיבת הילוכים חצי אוטומטית בעלת ארבעה הילוכים ובנוסף צוידה במערכת ה- Fluid Drive –מצמד (קלאצ') אוטומטי אשר מאפשר שילוב הילוך ראשון במצב עמידה ושחרור דוושת המצמד, בכדי להקל על הנהיגה במצב עמידה. 

מנוע הקורונט בתצורת שישה צילינדרים בטור ובנפח 3.8 ליטר, שופץ אף הוא למצב חדש לחלוטין ויזואלית ומכאנית, הינו בעל הספק של 103 כ"ס ב-3600 סל"ד ודאג להזיז את הקורונט ממצב עמידה נוצץ ומרהיב למצב נסיעה במהירות של 100 קמ"ש בזמן של 19.03 שניות ומהירות מרבית של 135 קמ"ש, אך המהירות אינה העניין בדודג' קורונט, אלא נוחות הנסיעה וגמישות המנוע. נראה כי בכל הילוך בו נסעה הקורונט של שמעון על אותו כביש צר לאורך הים, לא היה מחסור בכוח זמין אשר סופק בשקט מופתי מכיוון מכסה המנוע. מערכת המתלים המשופצת ריככה כל בור וסדק בכביש האספלט הישן ונתנה את אותה תחושה מדהימה של ריחוף אמריקאי קלאסי. 

אני מודה ומתוודה, כי ברגע בו מכונית אשר נסעה לפנינו בלמה בלימת פתע, אילצה את שמעון ללחוץ קצת יותר חזק על דוושת הבלם, קיוויתי כי ארבעת בלמי התוף הישנים אכן יצליחו לבלום את גוש המתכת המסיבי במשקל טון וחצי…אך הידיעה כי שנת 1949 הייתה השנה הראשונה בה דודג' ציידו את מכוניותיהם בבלמי תוף קדמיים חדשניים ובהם שתי משאבות בלם במקום אחת סטנדרטית כפי שהיה נהוג עד אותה שנה, הרגיעה אותי קמעה ואכן הדודג' עצרה, כאילו והייתה היא מכונית מודרנית, תוך שקיעה קלה  קדימה האופיינית למתלים הרכים של מכונית אמריקאית קלאסית. 

הדרך חזרה לביתו של שמעון הייתה מנותקת כמעט לחלוטין מהמציאות. ברחובות הראשיים של עיר סואנת לוותה באין-ספור מבטים לעבר המכונית אשר נראית כאילו ונשלפה מסרט.  

לקראת סוף הנסיעה מהסרטים, בכדי לטעום עוד קצת מהאווירה, ביקשתי משמעון להדליק את מקלט הרדיו עטור הניקל אשר בקורונט. לתומי, ציפיתי לשמוע צלילי מוזיקת קאונטרי או לפחות מוזיקה אמריקאית האופיינית לשנות החמישים בוקעת ממקלט ה-AM, אך למעט רשת ב' ומספר תחנות המשדרות בערבית לא בקעה מוזיקה מהמקלט…