כתב: ליאור ברוך, תצלומים: תומר פדר
פגשתי את לעיש גזית (בנו של שלמה גזית, אשר סיפור שיפוץ האינוצ'נטי מיני קופר שלו סופר באוטו 210) בחניון אפל אי שם במרכז הארץ. הכיסוי האפור, אשר קיבל את צורת החיפושית הפתוחה, הסגיר מיד את מיקומה בחניון. נו טוב, אמרתי לעצמי, עוד חיפושית, הרמתי את הכיסוי ובאותו הרגע זה קרה. רגע נדיר בחיים.
מעולם לא אהבתי חיפושיות. הן תמיד נראו לי קטנות (אני אוהב אותן גדולות), חלשות (אני אוהב אותן חזקות), וגרמניות מדי (אני אוהב אותן אמריקאיות). והנה מולי עמודת חיפושית קטנה ואדומה, נוצצת ומבריקה, על חלקי הניקל משתקף החניון כולו והפנסים הקדמיים שלה כאילו וקורצים לי באומרם "בוא, תיכנס". באתי, נכנסתי. הוקסמתי.
רגע אחד – וכל שחשבתי על חיפושיות והרגשתי ביחס אליה השתנה. וזה לא בגלל שפנים החיפושית משופץ ומחודש ברמה כה גבוהה, עד כי אפשר לשכוח כי מדובר במכוניות בת כמעט ארבעים. אולי זה בגלל שעיצוב הפנים הפשוט נראה מקסים; אולי אלו הפרטים העיצוביים, הקטנים והגדולים – מוט ההילוכים, מד המהירות, הכנף, החלק האחורי – שעשו את האוטו הזה לכל-כך שונה; ואולי זה הגוון האדום והצבע הלבן; אולי זאת ההבטחה לכיף בגלל הגג הפתוח. כנראה שזה הכל.
התנעה
החיפושית עמדה שבוע בחניון, אבל זה ממש לא הפריע להתנעה מיידית, כאילו והמנוע דומם רק חמש דקות קודם. חובבי החיפושיות כנראה מכירים את זה מקרוב, אך עבורי הייתה זו מעין הפתעה; ממש לא אופייני לרכב "ישן". פעולת מנוע הבוקסר מקורר האוויר, שנפחו 1.2 ליטר, שקטה ונעימה. הילוך ראשון מוציא את החיפושית מאור ניאון לאור השמש – ונראה כי עם המפגש בין חלקי הפח האדומים וחלקי הניקל לבין קרני השמש, נוצרה הילה סביבה. זה היה זוהר מוזר, משהו שונה ביחס למכוניות האחרות בכביש.
בתוך העיר, החיפושית נסעה כאילו והעיר תוכננה סביבה. רכה וקלה לתפעול ונהיגה, והיא אינה דורשת דבר מהנהג למעט מעט תשומת לב בשילוב ההילוכים. עם היציאה לכביש הבין-עירוני, הפכה החיפושית להיות מעט יותר ערנית, ונראה כי היא נהנית מהנסיעה ה"מהירה" (90 קמ"ש) בכביש הפתוח לא פחות ממני.
ואז הגיע הרגע וקיפלנו את הגג. יפה ככל שהייתה עם גג הבד מעליה, הרי הופעה שלמה של קבריולט עשתה אותה יפה עוד יותר. וזה מתחיל מעצם האוטו הפתוח, נמשך בקווים המוגבהים שלו, ומסתיים, תרתי משמע, מאחור, בבג הבד המופשל מעל אזור המנוע כאילו בנונשלנטיות.
וכמובן הנסיעה. ומעבר לכיף של נסיעה במכונית פתוחה, יותר מהרוגע שמשרה החיפושית הזאת – הצירוף של הכל יחד, עם הקשר המיידי ההוא לשנות השישים, עושה את הנסיעה למשהו נדיר. כי החיפושית הייתה מכונית של כולם, לא אוטו לחובבי נהיגה. והיא סימלה תקופה, ובהרבה מובנים הייתה שותפה ליצירת האווירה שליוותה את שנות השישים.
בכל פינה של החיפושית ניתן לראות סממנים הייחודיים רק לה: פנסים החזית והאחור, עיטורי הניקל, הסמלים המעטרים את מכסה תא המטען ומכסה המנוע, הידית המיוחדת לפתיחת מכסה תא המטען, פגושי הניקל ועוד. כל הנ"ל חודשו ושופצו למצב חדש ובעזרת "רון קאר" המתמחים בשחזור חיפושיות. החיפושית האדומה אכן נראית כאילו ורק היום הוסר ממנה הלוט.
בכדי להביא את החיפושית הקסומה הזו למצב בו היא נמצאת, הוזמנו חלקים רבים מגרמניה. אמנם, פה ושם ניתן לראות שינויים שבוצעו בפנים המכונית על-פי ההעדפות שלמה ולעיש, כגון עיצוב דפנות הצד, אך למעט שינויים מזעריים אלו, רובה ככולה של החיפושית הינה מקורית לחלוטין ומשופצת למופת.
שקיעה
הנסיעה חזרה לעבר אותו חניון אפל ואפרורי גרמה לי מעט נקיפות מצפון. איך אפשר להכניס את החיפושית האדומה והמדהימה לאותו חניון? נראה כי החיפושית נוצרה לנסיעות הנאה עם הגג פתוח בימים בהם השמש זורחת לה בשמיים. בלית ברירה עזרתי ללעיש לכסות את החיפושית באותו כיסוי אפור ולהתנחם בידיעה שמכונית קלאסית כמו החיפושית הזו עוד תראה הרבה ימי שמש ואושר. אני, כבר סיפרתי לכם, הוקסמתי.
החיפושית – כמה דברים
התפישה הבסיסית – מנוע אחורי מקורר אוויר ומבנה פשוט – היה של פרדיננד פורשה; עצם הרעיון מכונית לעם היה של אדולף היטלר. המכונית שהוצגה בימי השלטון הנאצי (1934) לא הגיעה לייצור, למרות שמפעל ענק הוקם לכבודה בוולפסבורג (38'), בגלל פרוץ מלחמת העולם השנייה (39'). כחלק מהמאמצים לשיקום גרמניה לאחר תבוסתה ב-45' – מקור תעסוקה וכלי תחבורה זול ובסיסי – הוצאו השרטוטים והייצור החל ב-46'. החיפושית – עם אמינות מדהימה – ייצגה את "הנס הכלכלי" של גרמניה המערבית שלאחר המלחמה, ממש כשם שהייתה מהכלים שהניעו אותו. בשנות השישים הפכה החיפושית – כמו הגרסה המסחרית שלה, המיקרובוס – לאחד מסמלי "ילדי הפרחים". ייצור החיפושית באירופה הופסק ב-1978 ונמשך עד סוף 2003 במקסיקו – עם מספר מדהים של 22 מיליון יחידות. במהלך השנים נוספו לה מנועים גדולים יותר (1.3 ו-1.6 ל'), תיבה חצי-אוטומטית ועוד. ב-1965 יוצרו למעלה ממיליון חיפושיות – אחת מהן מצולמת כאן.
