כתב: ליאור ברוך, תצלומים: תומר פדר
בין היתר, משמעות המילה "קלאסי" היא "מופתי". לא פלא כי כל יגואר של פעם יכולה להיחשב קלאסית והיגואר MK II משנת 1960, שבבעלות אלכס סחרוב היא דוגמה ומופת ל-MK II (עם…הסתייגות קלה).
סיפור הצלחה
היגואר MK II של שנות השישים הפכה תוך זמן קצר להיות המכונית המוצלחת ביותר מתוצרתה באותן שנים, במיוחד בגרסאות ה-3.4 וה-3.8 ליטר. השילוב בין ביצועים, יוקרה, אופי ותמורה למחיר היה שילוב מנצח, וה-MK II הובילה על מתחרותיה בקלות רבה. בהשוואה ליגואר MK I, קודמתה, נוחות הנהיגה והתנהגות הכביש ששופרו משמעותית חברו לעיצוב מתקדם ועדכני, כמעט משולם מסוגו – עם סממני יגואר מובהקים. עיצובה היה כל-כך מוצלח עד שהיא שימשה דוגמא ומופת ל-420 של שנות השבעים ול-S העכשווית. אמנם תוך שנים ספורות יצאה ל-MK II תדמית של מכוניות המחלידות בקלות, אך כמוה היו גם יתר המכוניות הבריטיות של שנות השישים.
אלכס חולה אהבה
כמו אצל אספני רכב רבים, גם אצל אלכס החלה האהבה לרכב הקלאסי עוד בילדותו. מכוניתו הראשונה הייתה מוריס 8 שנת 1935 ששירתה אותו נאמנה עד לאחרונה. עם הזמן נוספו לאוסף הקטן מרצדס 170SB מ-1953, MGB 1964 ופיז'ו 304 פתוחה. עם השנים, נוכח אלכס כי שמירת ארבע מכוניות ברמה גבוהה היא משימה לא קלה. רמה שכזאת דורשת כי המכוניות תהיינה בתנועה, ולצורך זאת עליהן לעובר מבחן רישוי פעמיים בשנה, שזה משונה בפעמים במקרה שלו.
בלב כבד החל אלכס למכור את המיני-אוסף אשר ברשותו. לאחר מכירת המרצדס הגיע שלב מכירת המוריס 8. זאת, כבר סירתי, הייתה אהבתו הראשונה של אלכס, וכמו שידוע, אהבה ראשונה לא שוכחים.
עם המכירה, בכל אופן, אלכס דווקא הסתדר. בשלב זה של מכירת המכוניות שמע אלכס על יגואר MK II שנת 1960, אשר החלה בתהליך שיפוץ אך בעליה התייאש והביע עניין למוכרה. לאחר התרשמות ויזואלית מהיגואר החליט אלכס לרכוש אותה בלי לבדוק את מצבה המכאני. את הדרך למוסך עשה היגואר בזחילה. מנוע במצב עגום מקשה על תנועה זורמת.
בריאה מחדש
אלכס החל בחיפוש בעלי מקצוע אשר יוכלו לעמוד במלאכת שיפוץ היגואר בכבוד. הפתרון הטבעי היה לפנות למוסך ראלקס באשדוד. לרפי מראלקס לא מעט יגוארים, חלקם שופצו למופת כבר בשנות השמונים. המכונית פורקה לחלוטין ונבנתה מחדש. באותה תקופה, ב-1990, קשה היה למצוא בעלי מקצוע אשר יוכלו לשפץ את המנוע, ולכן החליט אלכס לאחר בירורים רבים לשלוח את המנוע והגיר לשיפוץ באנגליה ותוך מספר חודשים חזר המנוע, נוצץ מתמיד. חלקים שונים במכונית הוחלפו כגון חלקי ניקל, צמות חשמל, מתגים וכו' בכדי להביא את ה-MK II למצב חדש.
לפי אלכס, הבסיס לשיפוץ מוצלח של כלי רכב מסוג זה הוא חברות במועדונים רלוונטיים לרכב אותו משפצים. מועדון בעלי יגואר באנגליה מרכז את כל הפרטים על בעלי המקצוע ונותני השירותים השונים, עובדה המקלה מאוד על השיפוץ. עם תום השיפוץ המכונית נצבעה היגואר באפור מטאלי, אשר היה אמור להשלים את המראה היוקרתי שלה.
מאז השיפוץ, נהנה אלכס מהנסיעה ביגואר, אך ההנאה לא הייתה מושלמת. ב-1960 יגואר MK II לא הייתה מצוידת בהגה כוח או במזגן, עובדה שהפכה את הנסיעה העירונית ביום שמש חם לסיוט. כעשר שנים לאחר השיפוץ הראשון של היגואר, בעקבות הופעת התנפחויות צבע קטנות הנובעות מגימור לא נכון של חומרי הייסוד אשר לפני הצביעה, ה"תסכול" מהנסיעות ללא מזגן וללא הגה כוח, וכן לחץ שמן אשר הלך וירד במנוע עם הזמן, החליט אלכס למכור את היגואר. אך לאור הצעות המחיר המגוחכות למדי אשר הוצעו בעבור הקלאסיקה הזאת, החליט לצאת לפרויקט שיפוץ חדש, אך הפעם עם דגש לפרקטיות ולנוחות נסיעה.
עדכני, לא נאמן למקור, נכון ומדויק
בדיקת לחץ השמן הנמוך במנוע הביאה למסקנה כי אין מנוס, ויש לשפץ את המנוע שנית. תא המנוע של יגואר MK II קטן יחסית, כך שהתקנת מערכת התגבור להגה ומכלולי המזגן עמדה בפני בעיה. הפתרון לתגבור ההגה נמצא בדמות תיבת הגה חשמלית של אופל ווקטרה אשר נמצאה כמתאימה להפליא ותפקדה למופת. המנוע עצמו שופץ משסתום ועד קרנק, ואילו תיבת ההילוכים הוחלפה. גם כאן הפתרון לא היה משהו מקורי כי-אם תיבת חמישה הילוכים של ב.מ.וו 635, שיש לה יחסי תמסורת ותושבות זהות כמעט לאלו של היגואר. היתרון העיקרי בהחלפת התיבה הוא בכך שבתיבה החדשה ההילוכים מסונכרנים ומספרם הכולל הוא חמישה; ליגואר היו ארבעה עם הילוך-יתר חשמלי. אף המצמד הוחלף לכזה בעל תגבור הידראולי, וכאן האלתור כלל כאלו שהגיעו חלקים מג'יפ סופה. לא ממש מקורי, אך התוצאה היא מצמד רך ונימוח, שונה מהמצמד הבריטי המקורי, אשר דורש אימון בחדר כושר לפני השימוש.
בכדי להפוך את חווית הבעלות למהנה פנה אלכס למולי גולן, מהמומחים בארץ למיזוג, ובעזרתו הותקנה יחידת מזגן אשר אף היא הורכבה מרכיבים אשר נלקחו ממכוניות שונות. את הרדיאטורים השונים אשר נוספו לא ניתן היה לשלב בחזית הרכב; ביגואר, בנוסף למצנן הרגיל, יש גם מצנן שמן. המצננים למזגן הותקנו על-כן בכנפיים של ה-MK II, כמקובל בפורשה.
מבחן דרכים
לאחר כל זאת היה לאלכס אוטו קלאסי מקורי, עם עדכון פרקטי עכשווי לא-כל-כך מקורי. אני לא יכולתי להתאפק ולקחתי אותה לסיבוב. היגואר נצצה ביוקרתיות, הישיבה הייתה מפנקת – והתפעול נוח מאוד; עם מצמד הידראולי והגה כוח ניתן היה ליהנות מנהיגה במכונית כמו-מודרנית ולא ממשהו קשיש ומיושן כמו בריטית של שנות השישים.
הנסיעה הייתה שקטה ורכה באופן נדיר, והיגואר הקבוע על מכסה המנוע מזכיר באופן קבוע איזו מכונית אני מריץ לפנים. מנוע המכונית – 6 ציל', 3.8 ל' 220 כ"ס ב-5500 סל"ד – מצליח להביא את ה-MK II לשיוט קליל עם תחושת דחף מענגת.
וקשישה ככל שהיא, דווקא המתנה ברמזור אדום הייתה רגע בו זכיתי להארה. השקט בפנים היה מופתי. המנוע פעל בסרק – ובפנים שקט מוחלט, אפס רעידות, אף זמזום. פשוט תענוג צרוף.
וכן, למרות חוסר המקוריות, זאת קלאסיקה.
יגואר MK 2 1960
מנוע 6 צילינדר טורי גל-זיזים עילי כפול
נפח 3781 סמ"ק
הספק/סל"ד 220 כ"ס/5500
מומנט/סל"ד 33.1 קג"מ/3000
הנעה אחורית
הילוכים ידני, 5
בסיס גלגלים 273.0 ס"מ
אורך 459.1 ס"מ
רוחב 196.5 ס"מ
משקל 1448 ק"ג
0-100 קמ"ש 8.5 שניות
מהירות מרבית 201 קמ"ש
