בריגס קונינגהם היה אדם עמיד ושאפתני, אשר לקח חלק פעיל במרוצי מכוניות שונים בשנות הארבעים ותוך זמן קצר, הפך להיות אחד מנהגי המרוץ הטובים בצפון אמריקה בקטגוריות שונות.
את חותמו הראשון תבע במרוץ הלה-מאן 24 השעות בשנת 1950, אליו רשם יחד עם קבוצתו שתי מכוניות סטנדרטיות לכאורה מבית קאדילק, אשר זכו לכינוי "המפלצות". קונינגהם הפתיע את כולם כשהגיע עם צוותו למקום ה-10 וה-11, הישג מרשים ביותר למכונית בינונית ונהגים מצוינים. עבור קונינגהם, הישג זה הגורם אשר הביאו לדרבן את קבוצתו לפתח מכוניות טובות יותר, מהירות יותר, אשר בעזרתן יגיעו למקומות טובים יותר במרוצים העתידיים.
המכונית הראשונה מבית קונינגהם הייתה ה-C1, בשנת 1950. המכונית צוידה במנוע קאדילק בתצורת V8 וכן תיבת ההילוכים ומכלולים מכאניים רבים היו אף הם שאולים מהקאדילק. באותה שנה, השיק את ה-C2, אשר התבססה הפעם על קרייזלר, עם מנוע V8 אימתני ושלדה חדשה. קונינגהם הרגיש מוכן למרוץ הלה-מאן של שנת 1951 ותייצב על קו הזינוק עם 3 מכוניות מדגם ה-C2, משופרות ומאובזרות בשלדה מחוזקת, מתלה עצמות עצה קדמי ומתלה אחורי מסוג דה-דיון. תקלות ותאונות מנעו מה-C2 להגיע לקו הסיום, אך למשך זמן ממושך במירוץ הן שמרו על המקום השני ועל מקומות ראשונים נוספים. מרוץ זה דיברן את קונינגהם לייצר הפעם מכונית כביש "להמונים", אשר תתבסס על הידע והניסיון אשר צבר על מסלול המרוצים.
ה-C3, כקודמותיה, התבססה על מכלולי מכוניות אמריקאיות מתקופתה, במקרה זה על מנוע ומכלולי הינע נוספים מבית קרייזלר. קונינגהם ידע שהמכונית אשר ייצר לא תהיה זולה, שכן הוא לא חסך בכל הקשור לחומרים, איכות ההרכבה והגימור. למעשה, שאפתני משהו מצידו, קונינגהםתכנן שה-C3 תהיה תגובה הולמת ואף טובה מהפרארי בנות תקופתה.
סדנת ויגנל ( Vignale ) האיטלקית הייתה אחראית על עיצוב ה-C3. התוצאה הייתה מכונית קופה סגורה, בעלת קווים וקימורים הדומים לאלו של המכוניות האקזוטיות האיטלקיות של אותם הימים. השלדה ומכלולי ההינע נבנו במפעלו של קונינגהם בפלורידה, לפני שנשלחו להרכבה ידנית באיטליה. כשהמכונית הושלמה, היא נשלחה חזרה לארה"ב או למקומות האחרים בעולם בהם הוזמנה ה-C3.
כאמור, הייתה ה-C3 מכונית יקרה למדי. כשהושקה בשנת 1953, מחירה בארה"ב היה לא פחות מ-10,000 דולר, לעומת 4000 דולר, מחירה של הקאדילק קופה אשר ה-C3 מבוססת על מכלוליה…
שנים מאוחר יותר הודה קונינגהם כי למעשה הפסיד כסף על כל מכונית שיוצרה, שכן מחיר הרכבתה הידנית, לרבות עלויות השילוח, היו גבוהות מהמחיר שבו היא נמכרה. תוכניתו של קונינגהם הייתה להשתמש ב-C3 כמנוף לייצור הדגם הבא, בעל בסיס גלגלים ארוך יותר והפעם מצויידת בארבעה מושבים ולא ב-2, כמו בC3, בתצורת ספורט-סאלון.
מכאנית, הייתה ה-C3 זהה לגרסאות המרוץ מבית קונינגהם, למעט המתלה האחורי החי, להבדיל מהבה-דיון בגרסת המרוץ. המנוע היה מנוע המי ( Hemi ) מבית קרייזלר, בנפח 5425 סמ"ק והספק נטו של 223 כ"ס. למנוע שולבה תיבת הילוכים ידנית בעלת 4 הילוכים או אוטומטית בעלת 3 הילוכים.
ה-C3 הייתה ללא ספק מכונית ספורטיבית, נחשקת ומהירה, אך עקב מחירה הגבוה התקשה קונינגהם למוכרה כפי שתכנן ובשנת 1955 נאלץ לסגור את שערי המפעל, כשבסה"כ 19 יחידות בלבד יוצרו מדגם הקופה ותשע מכוניות פתוחות. דפי ההיסטוריה המוטורית האמריקאית הכתירו את ה-C3 לאחת המכוניות הייחודיות והנדירות אשר יוצרו מעולם באמריקה (בערך…) .
