בשנת 1946 ייסד איש עסקים בשם פיירו דוסיו ( Piero Dusio ) את חברת סיציטליה ( Cisitalia ), מתוך כוונה לחדור לעולם הרכב באמצעות ייצור מכוניות בעלות אופי ספורטיבי וייחודי. הפרויקט הראשון מבית סיציטליה אשר לטובתו נעזר דוסיו במהנדסי חברת פיאט, היה רכב חד-מושבי, אשר יועד למרוצי מכוניות והתבסס על מכלולי ההיגוי של הפיאט טופולינו ועל מנוע הארבע-צילינדרים של הבאלילה. בעקבות דגם זה, הושקה בשנת 1948 גרסת קופה, ה-202, בעלת העיצוב הייחודי והרחב יחסית לאורכה, מבית פינינפארינה.
עיצוב ה-202 היה חדשני בתקופה זו שלאחר מלחמת העולם השנייה, שכן מכונית קופה בעלת הקווים הפשוטים והמשוכים לאחור, שבה מכסה המנוע נמוך בנקודות מסוימות מכנפיה של המכונית, בשילוב כנפיים הנטמעות בכנפיים (להבדיל מפנסים המחוברים על הכנפיים) היה מראה חדש ורענן לתקופה.
פינינפארינה אמנם "שיחק" בעבר באלמנטים עיצוביים אלו, אך ה-202 הייתה הראשונה אשר זכתה למאפיינים הנ"ל.
מוזיאון ניו-יורק לאמנות מודרנית מציג עוד משנת 1951 את ה-202 בתצוגה, כביטוי אומנותי בעיצוב ל"פסל בתנועה".
מנוע ה-202 היה מנוע טורי בעל 4 צילינדרים, בנפח 2089 סמ"ק ולו הספק של 50 כ"ס צנועים, אשר הניעו בקלילות את ה-202 לעבר מהירות מרבית של 168 קמ"ש. גרסאות "מרוץ" של ה-202 גירדו מהירות מרבית של 195 קמ"ש.
לאחר שנתיים יצאה גרסת גג-פתוח ל-202 בעיצוב פינינפארינה. ההצלחה עלתה מעט לראש לדוסיו ואנשי סיציטליה, כשבשנת 1949 ניסו לייצר מכונית אשר תתחרה בפורשה במרוצי הגרנד-פרי. לא פחות. ניסיון זה עלה לסיציטליה בפשיטת רגל. דוסיו עזב את איטליה לארגנטינה אך ייצור ה-202 המשיך בקצב איטי עד שנת 1952. משקיעים שונים הצליחו להחזיק את סיציטליה באוויר עד שנת 1953 ולייצר דגמים שונים, אשר לא הצליחו לחכות את הצלחת וייחוד ה-202 קופה הקלאסית. בסה"כ יוצרו 485 מכוניות מדגם ה-202, אשר שוות כיום הון.
