כתב וצילם: ליאור ברוך
העולם פשוט התפוצץ. הכל סביבי – המכוניות, הצופים, האנשים שליד – נמחק. מנועי שתי המכוניות הותנעו."הגזמה" תגידו, "סתם היסחפות" תאמרו. ואני אומר לכם: לשמוע זה להאמין. לא שמעתם – לא תדעו. הבעיה היא כי את ההתנעה הזאת, גם אותה, אי אפשר להעביר במלים. ועוד לא דיברתי על שאגות הקהל, הריח, אדי האלכוהול שפורצים מהמנועים.ישנו גם העניין ההוא של ביצועים ואיתם יש בעיה לא רק של מילים, אלא גם של מושגים. כי כל מה שאנחנו יודעים – וגם לא – על תאוצה ומהירות מרבית, מתאיין לגמרי במירוצי הדראג. כל דבר אחר, אבל כל דבר אחר – כן, כולל פורמולה 1 ורכבי נסקאר וכל דבר אחר שתעלו על הדעת – איטי באופן מביך.
תחזרו לקרוא את המספרים שעושים את הכותרת הזאת – ונסו לדמיין איך זה. לא תצליחו.
הכינוס השנתי של האוגדה
עמדתי בנקודה הנחשקת ביותר על המסלול – קו הזינוק. לצדי מעט עיתונאים אשר זכו לעמוד במקום בה"א הידיעה באחד מהאירועים המוטוריים הגדולים והחשובים בארה"ב: המפגש השנתי של אגודת ההוט-רודס האמריקאית (NHRA). מפגש זה, העשרים במספר, התקיים בקליפורניה ואליו הגיעו עשרות אלפי צופים מכל רחבי ארה"ב וביניהם הנהגים הטובים של כל הזמנים.
ביציע המקביל למסלול, שאורכו רבע מייל (400 מטרים), התיישבו אלפי צופים משולהבים מצוידים באטמי אוזניים ובכוס בירה בידם האחת.ובידם השנייה? גם כוס בירה. אלא שהרעש האדיר היה כדממה דקה כאשר הכרוז הכריז על פתיחת האירוע. כל הרבבות נעמדו על רגליהם ובצעקות שלהוב קיבלו את פני שתי המתחרות הראשונות לשנה זו.
ואז באה ההתנעה – עם שאגה שהגיעה היישר מהגיהינום. שמעתם פעם מנוע גדול מאוד-מאוד ללא מפלט? יופי. עכשיו הכפילו את זה בעשר. זה נשמע חזק מאוד? נכון, ועכשיו הכפילו בשתיים. זה רעש של מנוע אחד. והיו שם שניים.
שני V8 עתירי נפח מואבסים בתרכובת ניטרו אוקסייד ומתאנול השמיעו את הגרסה שלהם לרעידת אדמה מכנית בליווי התפרצות הר געש, כאשר שני המתחרים הראשונים, בוב מוראבז וג'ק האריס בן ה-60, המכונה "השריף", המחזיק בשיא אישי של 4.878 שניות לרבע מייל במהירות 251.25 מייל לשעה (402.54 קמ"ש).
מיאוצים
אנשי הצוות של שתי המוטציות המוטוריות שעל המסלול מתיזים מים על משטח האספלט עליו ניצב זוג צמיגי הסליק האחוריים. הנהגים, איש בתורו, מצמידים את דוושת הגז עד הרצפה, כאשר דוושת הבלם לחוצה אף היא, ותוך עשירית השנייה מעלה זוג הצמיגים, המסתובב במהירות בלתי-נתפסת בעליל, ענן עשן לבן המלווה בצווחות נוראיות של צמיגים, מלווה בריח גומי חרוך. המכורים קיבלו כאן מנת פתיחה. חימום הצמיגים נועד להביא אותם לטמפרטורה אשר "תדביק" אותם למסלול. לאחר כשלוש שניות חימום המכוניות מזנקות קדימה ולאחר עשרים מטר בולמות, בכדי לחזור אל קו הזינוק – חמות, דביקות ומוכנות.
ברמזור המכונה "עץ חג המולד" דולקות זוג נורות ה-Pre stage הממוקמות בראשו ומודיעות לצוות כי עליו לפנות את המסלול. אנשי הצוות צועדים לאחור, הידיים מכסות את האוזניים. וכן, יש להם אטמי אוזניים וגם כיסויים. הם כבר מיקמו את גלגלי הדראג מילימטרים לפני קו הזינוק, דבר שהביא את גלאי האינפרה אדום להדליק את נורות ה- stage הממוקמות מתחת לנורות ה- Pro-stage. הקהל כולו על רגליו, מריע בציפייה, הנהגים לוחצים על דוושת הגז עד הנקודה בה מגיע המנוע לשיא המומנט, וכך עומדות הדראגסטריות במקום, דרוכות, כאשר עיני הנהג לא עוזבות את רמזור חג המולד – אף לא למאית השנייה.
שלושת הנורות הכתומות ברמזור מתחלפות מלמעלה למטה בתדירות של חצי שנייה בין אחת לשנייה. אור ירוק. המנועים בדרך לשיא הסל"ד תוך עשיריות השנייה, צמיגי הסליק החמים והדביקים מצמידים את הרכב למסלול. וכך, ללא איבוד כוח בשל חיבור ישיר בין המנוע לגל-ההינע – דרך מערכת מצמדים צנטריפוגלית – זינקו הדראגסטריות מהמקום במהירות כמעט בלתי-ניתנת למעקב – ותוך כשש שניות היו כבר קרוב למחצית הקילומטר מנקודת הזינוק, כאשר מצנחי הבלימה הם אלו שמאפשרים לעצור את הרכב מהמהירות אליה הגיע על קו הסיום.
והרי התוצאות לפניכם: 283.25 מייל לשעה (שזה 456 קמ"ש) ב-4.819 שניות לדראגסטר הנהוג על-ידי בוב מורבאז ו-291.01 מייל לשעה (שזה 469 קמ"ש) ב-4.688 שניות ל"שריף", ג'ק האריס הקשיש. אגב, בשלב זה הבנתי מדוע אנשי הצוות אוטמים את אוזניהם על אף היותם מצוידים באטמי אוזניים. כאשר המכוניות חלפו על פני במרחק מטרים ספורים ממני, האדמה פשוט רעדה ועוצמת רעם המנועים כמעט וקרעו את העננים לשניים.
עוד לפני שניתן היה להבין מה הלך שם, כאשר הקהל מתחרה בשאגותיו בקולות שדרני מגדל התצפית הבוקעים מרמקולים הממוקמים להם לאורך המסלול, התמקמו להן על קו המסלול זוג הדראגסטיות הבא. שוב החל לו טקס הרטבת המסלול חימום צמיגי הסליק המלווה בריח הענוג של חריכת הצמיגים ובעקבותיו זינוקן של הדראגסטריות לעבר קו הסיום וחצייתו, תוך שניות ספורות. וחוזר חלילה… שלושה ימים, עשרות מכוניות דראג, אין סוף צמיגים חרוכים, כמות אדירה של תרכובת של ניטרו-אוקסייד מתאנול ואלכוהול הנצרך על-ידי המכוניות בתצורתו הטהורה ועל-ידי הקהל כבירה לשתייה וכמובן, צליליהם הענוגים של מנועי ה-V8…
סוף
אחרי רעש כזה, גומי חרוך, אדי אלכוהול – והזינוקים, המהירויות והבלימות והכל במשך יום שלם, כל שנותר הוא לסגור.
קצת היסטוריה….
עוד משחר ההיסטוריה המוטורית, רבים רצו כי מכוניתם לא רק תיקח אותם ממקום למקום, אלא תעשה את זה מהר. והיו כאלו שרצו עוד יותר מהר. בשנות העשרים והשלושים רבים הסבו את מכוניותיהם הסטנדרטיות ובכללן מכוניות כגון פורד T, פורד A וכן רודסטרים אחרים למכוניות למירוצי רחוב. שתי מכוניות הנעמדות להן זו לצד זו, חברתו הבלונדינית של אחד מהנהגים עומדת בין שתי המכוניות עם מטפחת לבנה ועם הסימן הניתן ממנה שעטו להן המכוניות קדימה במהירות אל עבר קו הסיום אשר הוגדר מראש, בדרך כלל כמה מאות מטרים בקו ישר מקו הזינוק. שאיפה מתמדת זו למהירות הביאה רבים ממתחרים אלו לנסות ולשבור שיאי מהירות במדבריות שוממים כגון מדבר מוחבי בקליפורניה. הגדיל ועשה וואלי פארקס אשר שבר לראשונה את מחסום מאה המייל לשעה ולימים היה ממקימי ארגון ההוט-רוד הלאומי בארה"ב.
מלחמות רבות נערכו בין אותם מתחרי רחוב, אשר התחרו באופן בלתי חוקי ברחובות העיר או בכבישים נטושים לבין שלטונות החוק (מוכר לכם מאיזשהו מקום?). באמריקה של סוף שנות הארבעים, עם התאוששות המשק ותעשיית הרכב ממלחמת העולם השנייה, תחרויות ההוט-רוד היו בשיאן. בכל רחבי ארה"ב שופרו מכוניות רבות כדי להיות מהירות יותר וחזקות יותר בכדי לשבור שיאים קודמים ולנצח את מתחריהם על מסלולי המירוצים המאולתרים ברחובות הערים.
בשנת 1949 החל וואלי פארקס, אשר שירת במלחמה כנהג מבחן לטנקים, בהכשרת הקרקע למיסוד מירוצי הכביש הלא-חוקיים וארגן את המירוץ המוסדר הראשון באגם המלח בבונביל, אתר בו נשברו שיאי מהירות רבים. לאירוע הגיעו אלפי חובבי רכב ומתחרים מכל רחבי ארה"ב והתודעה לענף ולהוט-רוד הגיעה לשיאים. ב-1950 התקיים המירוץ החוקי הראשון בקליפורניה וב-1951 הוקם הNHRA (National Hot Rod Association) אשר הגדיר חוקים ותקנות ובכך הפך את תחרויות המיאוץ לענף ספורט מוסדר ומוכר.
הדראג היום
מרוצי הדראג בארה"ב הם תעשייה של ממש המגלגלת עשרות מיליוני דולרים בשנה. למעשה, ה-NHRA הוא הארגון המוטורי הגדול בעולם עם 80,000 חברים רשומים, 140 מסלולי מרוץ הפזורים ברחבי ארה"ב, 35,000 נהגי מירוץ רשומים ולמעלה מ-5000 אירועים מוטוריים בשנה. ולחשוב שהכול התחיל במרוצי רחוב לא חוקיים אי-שם בשנות השלושים…
ייחודו של מפגש ההוט-רוד השנתי בקליפורניה הוא בכך שלמעט המתחרות הסטנדרטיות בליגת ה-NHRA מתחרות בתחרות סמלית מכוניות דראג מכל השנים נהוגות על-ידי נהגים ותיקים הזוכים לאהדה אדירה על-ידי הקהל. שמותיהם מוכרים לכל חובב מירוצים בארה"ב כמי שהיו חלוצי מירוצי ההוט-רוד. זהו מופע מרהיב והיסטורי של מכוניות הדראג הראשונות אשר היו מבוססות על מכוניות סטנדרטיות עוד בתחילת המאה וצוידו במנועים עתירי כוח ומומנט, אותן המכוניות אשר שברו את שיאי המהירות על אגמי המלח בעידן שלפני מכוניות הסילון והוחלפו כיום בדראגסטריות בעלות שלדות אלומיניום המצופות בגוף פיברגלס קליל וכמובן, מנועי V8 בעלי אלפי כוחות סוס ומראה אימתני.
כיום בארה"ב ובעולם מתקיימות תחרויות דראג רבות בקטגוריות שונות ומגוונות. ממכוניות המוכרות גם לנו כגון פולקסווגן גולף MKI ואפילו פורד אנגליה, מצוידות כמובן במנועים משופרים וחיזוקים כאלו ואחרים, דרך מכוניות כביש חדשות יותר ומשופרות ועד מכוניות הFunny Cars – מכוניות דראג המכוסות במרכב של כמונית רגילה וה-Top Fuel אשר צורכות אלכוהול ויוצרות ביצועים המסוג המשנה את מצב הבירה של הגוף: 535 קמ"ש ב-4.573, לדוגמא…) ומתחרות על מסלולים באורך רבע ושמינית מייל.
דראג קטגורית Top Fuel (אלכוהול)
מנוע V8', אורכי, מגדש-על, הזרקת ניטרו
נפח 8000 סמ"ק
הספק/סל"ד 5000 כ"ס/10,000 סל"ד
מומנט/סל"ד 800-900 קג"מ/3000
הנעה אחורית דרך מערכת מצמדים צנטריפוגלית
הילוכים לגמרי לא
מתלים קדמיים אין
מתלים אחוריים גם אין
בלמים קדמיים לא בנמצא
בלמים אחוריים יש (דיסקים "11, סיבי פחמן)
מערכת עזר לבלימה: מצנח (כושר בילום: g5(
צמיגים קדמיים צרים
צמיגים אחוריים רוחב: 45.7 ס"מ; קוטר: 300 ס"מ
בסיס גלגלים בין 450 ל-750 ס"מ
מיכל דלק 60 ליטר
סוג דלק CH3NO2 (ניטרו אוקסייד ומתנול [5%-2%])
צריכת דלק 3.3 ליטר/שנייה
מיגון נהג כלוב הגנה, חגורת עיגון ב-5 נקודות ברוחב של 7.5 ס"מ לפחות, חליפה חסינת אש, קסדה, קולר 3600
תא מטען יש, לא נמצא
0-100 קמ"ש פחות מ 0.5 שניות.
0-500 קמ"ש פחות מ-5 שניות.
מהירות מעבר בשיא: 530 קמ"ש
