בשנות השבעים המאוחרות, חברת רנו אשר נדחקה לתחתית הטבלה במרוצי הראלי הבינלאומיים, החליטה לתכנן מכונית אשר תגרום לפורד, לאנצי'ה והפיאט הדומיננטיות על הפודיום, להחוויר לעומתה. התוצאה הייתה לידתה של הרנו 5 טורבו בעלת המנוע המרכזי.
תוכניתה של רנו הייתה לשמור ככל הניתן על מראה הרנו 5 הסטנדרטית, זאת בכדי למנף את מכירותיה בעזרת דגם הטורבו. בכדי להשיג התנהגות כביש אופטימלית, להבדיל מהמנוע הקדמי של הרנו 5 הסטנדרטית, מוקם המנוע מאחורי המושבים הקדמיים.
לרנו היה ברור כי מנוע ה-5 הרגיל, ישופר ככל שישופר, לא יהווה תחרות ממשית למתחרותיה. כמו כן, ברור היה לרנו כי השלדה הנוכחית של ה-5 לא בנויה לעומסי המומנט והכוח של מנוע מרכזי חזק. מהנדסי החברה שקדו על תכנון שלדה חדשה ועל מנוע טורבו בנפח 1.4 ליטר בעל הספק של 160 כ"ס מכובדים. המנוע עליו התבססה רנו היה דגם הגורדיני 1397 סמ"ק והוא מוקם מעט לפני הגלגלים האחוריים, בשילוב תיבת הילוכים ידנית בת חמישה הילוכים. ציריות ההנעה היו גדולות מאלו של ה-5 הסטנדרטית ונלקחו מהרנו 30.
מתלים חדשים בשילוב ארבעה בלמי דיסק ומערכות קירור מנוע לרבות כונסי צד הבדילו את ה-5 החדשה באופן חד משמעי מהרנו 5 הסטנדרטית.
לרנו היה ברור, עקב עברה כמנצחת במרוצי ראלי בעבר, שהרנו 5 טורבו כפי שתוכננה ונבנתה תהיה נוסחה מנצחת, תרתי משמע. השאלה ששאלה את עצמה חברת רנו, היא האם היא תימכר לקהל הרחב? להבדיל מה-5 הסטנדרטית, הטורבו הייתה בעלת חלק אחורי רחב ולא סטנדרטי, המתלים היו קשיחים והטורבו שולב בסל"ד מעט גבוה לשימוש כביש רגיל. למרות כל אלו הייתה הטורבו מכונית גמישה ומהנה לנהיגה.
למרות מיקום המנוע מאחורי המושבים הקדמיים, הוא בודד היטב וחששם של קונים פוטנציאלים מרעש וחום בתא הנוסעים התבדה במהרה. הטורבו הייתה מכונית קטנה ופרקטית לנסיעות בתוך העיר ועם זאת מהירה וכזו שיכולה לשייט בניחותא במהירויות של 150-160 קמ"ש בדרכים בינעירוניות ומהירות מירבית של כ-200 קמ"ש.
מיד לאחר השקתה בשנת 1980, הסבה רנו מספר מכוניות למרוצי הראלי. התוצאות לא אחרו לבוא, ג'אן ראגונטי זכה במרוץ המונטה-קרלו בשנת 1981, בדה-קורסה בשנת 1982 ושוב בשנת 1985, עם דגם המקסי, אשר הושק בשנת 1984 והיה בעל מנוע 1434 סמ"ק ו-180 כ"ס. גרסת הראלי של המקסי אשר תוכננה להשתתף ב group B האגדית, שכתה לתוספת סמ"ק בדמות 1527 סמ"ק והספק של 350 כ"ס (!). רק 200 יחידות מדגם המקסי יוצרו מעולם, בהתאם לדרישות ה- Group B.
למרות שרנו יכלה לייצר רק 400 יחידות בכדי לעמוד בסטנדרטים של מרוצי הראלי הבינלאומיים, הדרישה במגזר הפרטי הייתה כה גדולה, שרנו ייצרה אלפי יחידות אשר נמכרו בהצלחה עד שנת 1985, במקביל להצלחותיה במרוצי הראלי, עד סוף שנות השמונים.
בשנת 1987-1992 ייצרה רנו את גרסת הרנו 5 טורבו GT, אשר הייתה בעלת מנוע טורבו קדמי, בנפח 1397 סמ"ק ובעל הספק של 120 כ"ס, משולב לתיבת הילוכים ידנית בת חמישה הילוכים אשר אפשרו מהירות מרבית של 193 קמ"ש.
