כשאומרים למבורגיני מיד חושבים על מכונית-על אקזוטית, מכונית מהירה, מדהימה ביופייה, יקרה וייחודית וזאת אפילו בלי לדעת על איזה דגם ספציפי מדובר. ה- 350 GT הייתה זו שהחלה את האגדה, זו שבאה ואמרה לעולם, יש עוד מכונית על חוץ מפרארי.
פרוציו למבורגיני ייסד את חברת למבורגיני בשנת 1963 מתוך תסכול על יחסו של אנזו פרארי אליו בתור לקוח ובעל מכונית מתוצרת פרארי. ללמבורגיני היו עסקים מצליחים בתחום מיזוג האוויר וחימום וכסף, הרבה כסף, לא היה חסר לו. אותו תסכול הביא אותו תוך זמן קצר להוציא לשוק את המכונית הראשונה מבית למבורגיני, ה- 350 GT אשר הייתה מתחרה שווה לפרארי כבר מתחילת דרכה.
אב-הטיפוס הראשון ראה אור בשנת 1963 והייתה בעלת מנוע קדמי בעל 12 צילינדרים בתצורת V בנפח של 3765 סמ"ק, מרכב עשוי אלומיניום ומתלים עצמאיים. בין אב-הטיפוס למכונית הראשונה שראתה אור בשנת 1964 היו הבדלים רבים אך התוצאה עלתה על כל הציפיות.
ה- 350 GTV, גרסת ביניים בין אב-הטיפוס לתוצר הסופי הוצגה לראשונה בשנת לציבור בנובמבר 1963 בתערוכת הרכב בטורינו. עיצובה קסם לעיתונאים שכן היה שונה מעיצובי הסדנאות המוכרות ובכך זכתה המכונית לאהדה. "זו אינה הפעם הראשונה בה טוענת לכתר פרארי קורמת גידים באיטליה, וגם לא האחרונה" נאמר על ידי העיתונאים בתערוכה זו. השאלה שנשאלה, האם יש ללמבורגיני גב כלכלי מספיק גדול בכדי לעמוד מאחורי ההצהרות שאכן קמה חברה מתחרה לפרארי, האגדה? מישהו באמת יקנה למבורגיני במחיר של פרארי?
פרוציו למבורגיני היה בטוח במכוניתו וברעיונותיו ומעל הכול הייתה לו מטרה; בניית מכונית-על טובה יותר מפרארי. לאותו תסכול ראשוני שהביא אותו להקים את למבורגיני התווספו בעיות נוספות בתחילת הדרך. למבורגיני היה שם חדש בעולם הרכב ובשל כך שיווק הרכב היה בעייתי, כמו כן, המכונית לא עוצבה על ידי מעצבים כגון פינינפארינה ודומיו אלא על ידי סדנאות פחות מוכרות. סיבות אלו הקשו על למבורגיני לגרום לבעלי ממון לשלוף כסף מכיסם ולקנות מכונית-על לא מוכרת, במחיר של פרארי.
בשנת 1964 החל ייצורה המסחרי באמצעות סדנת מאראזי האיטלקית והוחלט סופית על השם 350 GT. המכונית הייתה מהירה מאוד וחזקה. מהירות סופית של כ-245 קמ"ש והספק של 270 כ"ס מיצבו אותה בהיבט של ביצועים וכוח בקו אחד עם פרארי. להפתעת כל הספקנים, איכות ההרכבה של ה- 350 GT עלתה על איכות דגמי הפרארי המתחרים, דבר שהביא את פרארי להוציא לשוק בסוף שנת 1964 את דגם ה- 246 GTB אשר היה בעל עיצוב ואיכות גבוהה מדגמי הפרארי שקדמו לו. צעד זה מכיוון פרארי הראה כי אכן ל- 350 GT היה מה להציע, ואף יותר מכך.
131 מכונית מדגם ה- 350 GT נמכרו עד שנת 1966 שהייתה עד אותה שנה הדגם היחיד מבית למבורגיני. באותה שנה יצאה ה- 400 GT 2+2 שהייתה דגם משופר ומתקדם יותר. ה- 400 GT השתמשה באותה שלדה ומכלולים של קודמתה אך מנוע חזק וגדול יותר בנפח 3929 סמ"ק בעל הספק של 320 כ"ס הביאו את המכונית למהירויות של מעבר ל-250 קמ"ש בקלות יתרה. עם זאת, רק 23 מכונית מדגם ה- 400 נמכרו, 20 מתוכן עם מרכב פח ולא אלומיניום ומדגם ה- 400 GT 2+2 נמכרו 224 יחידות.
בשנת 1966 ראתה אור הלמבורגיני מיורה, ששמה את למבורגיני על המפה העולמית כחברה המייצרת מכוניות-על באיכות שווה ואף טובה יותר מהאגדה, פרארי.
