שנות השישים המוקדמות היו שנות שפל לרכבות האמריקאיות. מכוניות אמריקאיות באורך של קרון נמכרו לכל דורש, עטורות בכרום וניקל ומנועים זוללי דלק, אשר היה זמין וזול לכל דורש. ראשם של מהנדסים רבים קדח ורעש בניסיון להמציא את "הדבר הבא" בכל הקשור לעולם הרכבות והתוצאה לא אחרה לבוא. דון ווצל ( Don Wetzel ), מהנדס בחברת הרכבות ניו-יורקית, הוביל פרויקט שאפתני – הנעת רכבת נוסעים באמצעות מנועי סילון. מחקרים וניסויים רבים בוצעו לפני ששולבו מנועי הסילון בקרון הרכבת, במטרה לבדוק עומסי, חוזק חומרים ומיקום אידיאלי למנועי הסילון. לצורך הניסוי הראשוני, הושאל קרונוע דיזל מסוג Budd RDC3 בן 20 שנה.
את מנועו המקורי ואת המושבים החליפו למעלה מ-50 מחוונים שונים לחיווי עומסים, לחצים, מהירות ועוד. משדרי רדיו זעירים הושתלו במכלוליו הנעים של הקרונוע, במטרה לשדר בזמן אמת נתונים לסרט מגנטי ולמכשירי חיווי "מתקדמים". מעבדה ניידת שכזו הייתה חדשנית לזמנה ומשכה תשומת לב רבה, בדיוק אותה תשומת לב שחיפשה חברת הרכבות, למרות שחיווי בזמן אמת ע"י חיישנים פרימיטיביים היה קיים עוד משנות השלושים.
בכדי להניע את הקטר, אשר זכה לשם קוד M-497, הושאלו זוג מנועי סילון ג'נרל אלקטריק J-47, אשר שימשו במקור את המפציץ Convair B-36 והם מוקמו על גג הקטר, בחלקו הקדמי. בתחילה, תכנן ווצל כי המנועים ימוקמו בחלקה האחורי של הרכבת אך הוא שינה את תוכניתו המקורית הודות לאשתו, אשר בעזרת סקיצה על מפית נייר האירה את עיניו כי מנועים הממוקמים על גג הרכבת, פשוט ייראו יותר טוב… בפועל, מיקומם של המנועים על גג הקטר תרם ליציבות הקטר והצמדתו למסילה.
ב-23 לחודש יולי 1966, ווצל, ה"טייס" הראשי, חבוש קסדה וחדור מוטיבציה, הניע את מנועי הסילון של הקטר ומילא את חלל האוויר בצליל אשר היה מוכר עד כה רק ממסלולי המראה של בסיסי חיל-אוויר נידחים. הקהל אשר התאסף לצפות במחזה המרהיב לא יכול היה לפספס את הלוגו של חברת הרכבות הניו-יורקית, בעוד הקטר החל להתגלגל על פסי הרכבת ולצבור מהירות שיא של 183.85 מייל-לשעה (כ-296 קמ"ש), המהירות הגבוהה ביותר אליה הגיע קרון אמריקאי, שיא שלא נשבר עד היום (בארה"ב, כאמור).
מבחינת חברת הרכבות, היה הניסוי מוצלח, אך לה ולווצל היה ברור כי עתיד הרכבות הוא במנועים חשמליים ולא במנועי סילון, מה גם שרשות הרכבות האמריקאית התייחסה בלגלוג מה לניסוי היומרני.
באופן לא מפתיע ומתאים לתקופה, הרוסים, גם הפעם, לא נשארו מאחור והציגו במהרה את הגרסא שלהם לרכבת הסילון, עם קטר המונע באמצעות מנועי Yak-40 (מטוס נוסעים אזרחי), אשר הגיע למהירות של 249 קמ"ש, כמעט כמו המקור האמריקאי… גם ברוסיה, לא עבר הקטר ממונע הסילון את שלב הניסויים ונשאר כאב-טיפוס, בעיקר בשל תשתית פסי הרכבת הרעועה ברוסיה באותן שנים. רכבת הסילון הרוסית:
