בשנת 1936, השיקה פיאט את ה"בייבי" החדש מתוצרתה, הפיאט 500 אשר כונתה לימים טופולינו (טופולינו – שמו האיטלקי של מיקי-מאוס ) אשר הייתה המכונית הקטנה אשר יוצרה בכמויות הגדולות ביותר באותן שנים. מטרתה של פיאט הייתה לייצר מכונית פשוטה, בעלת עלויות ייצור נמוכות אך בכל זאת מתקדמת ככל הניתן לאותה תקופה וכך הושקה לה הפיאט 500, מצוידת בשני מושבים ומנוע בנפח 569 סמ"ק בעל הספק של 13 כ"ס ובסיס גלגלים צנוע של 200 ס"מ.
תוך זמן קצר הפכה להצלחה וייצורה המשיך באותה מתכונת עד שנת 1948, עם למעלה מ- 110,000 יחידות אשר נמכרו במהלך אותה תקופה. לאחר ייצור 64,000 היחידות הראשונות בוצע עדכון במתלים האחוריים של המכונית אך למעט זאת בוצעו שינויים מעטים בלבד.
בשנת 1948, יצאה לשוק גרסא מעודכנת של הפיאט 500, ה-B500. חיצונית נראו שתי הגרסות זהות כמעט לחלוטין, אך השינויים המהותיים היו מכאניים ושינויים מכלולים. המנוע קיבל זריקת מרץ של 3.5 כ"ס והבלמים, הבולמים ומערכת החשמל זכו לשיפורים גם הם וכמו כן, גם בתא הנוסעים בוצעו שינויים מעטים .
באותה שנה, יצאה לשוק גרסת ה- Estate, הפיאט 500 Giardiniera-Belvedere. גרסא זו אפשרה ל500 הקטנטנה להסיע ארבעה נוסעים בתוך הגוף הארוך יותר, אשר היה עשוי שילוב של מתכת, עץ ופלסטיק. כ-21,000 יחידות מדגם זה נמכרו עד שנת 1949, השנה בה בוצע שינוי מהותי נוסף בפיאט 500.
בחודש מרץ, 1949, הוצגה בג'נבה הפיאט C500. ההבדלים בינה לבין קודמותיה היו בעיקר קוסמטיים ובעיקר חזית שונה משמעותית. המנוע גם הוא זכה לעדכון בצורת ראש אלומיניום אך ההספק נשאר כבעבר. שנה זו הייתה השנה הראשונה בה שולבה בטופולינו מערכת חימום פנימית, אשר השתמשה באוויר חם מהרדיאטור לשיפור הראות בשמשה הקדמית וכן לחימום תא הנוסעים.
הייתה זו הפיאט הראשונה מעולם בה הותקנה מערכת חימום. גרסת Estate הוצעה אף היא, בשם קצר יותר – Giardiniera, ובשנת 1952 הושק דגם ה- Belvedere אשר היה למעשה דגם ה- Giardiniera, ללא עץ, המציע ארבעה מושבים ומעט מקום לאחסון. בשנת 1955 גווע ייצור דגם ה-500, עם השקת דגם ה-600.
סך של 376,370 יחידות יוצרו מדגם ה-C500, מתוך סך כולל של 519,646 טופולינו אשר יוצרו מעולם.
