כתב: ליאור ברוך, תצלומים: תומר פדר
ראשית, ארצה להודות לשגריר בריטניה בישראל (דאז), מר סיימון מקדונלד, אשר נענה להזמנתנו והצטלם ליד מכונית הרובר P5 אשר הייתה אותה רובר אשר שימשה את שגריר בריטניה בישראל בשנות השישים.
סיבוב מפתח הניע את מנוע הרובר P5 – וכל שאפשר היה לשמוע בתוך המכונית היה תקתוק השעון. שילוב לראשון, נסיעה, פסי הרעדה, נסיעה מהירה יותר, 60 קמ"ש – ועדיין הצליל העיקרי היה תקתוק השעון. לאחר מספר דקות הצטרף קולו של הבעלים, יוסי לפיד, וכולו אפוף אושר עילאי.
ואלו תולדות
יוסי לפיד, כמו רבים מהקצת פחות צעירים שבינינו, נהג בצעירותו לבנות קרטינג מאולתר הבנוי מארגז פירות, כמה קרשים ומסבים המחוברים יחדיו לחבל השולט על ההיגוי. יוסי לא עצר כאן (אז ושם); לאחר מכן בנה קרטינג עם מנוע של מכסחת דשא וכן מכונות וצעצועים מוטוריים כאלו ואחרים. יוסי, ילד (לא שלי) מוצלח.
כעבור שנים מספר, נשוי ומאושר, ראה יוסי ממעוף הציפור – נכון יותר, מתא הטייס – טריומף TR2 המונחת לה בפינה צדדית בחצר בית. עם הגיעו לקרקע החלו הניסיונות לאתר את הרכב, אך סירוב נחרץ להכניס ענתיקה הביתה, שהגיח מהחצי השני שלו, קרקע את חיפושי הרכב. לא את החלום.
לרגל יום הולדתו של אחיו של יוסי, נשאל האח מה הדבר שהוא רוצה כמתנה; "מכונית" הייתה התשובה. פורד אנגליה 66' הוצעה למכירה ממש בסמוך, ויוסי קנה לאחיו מתנה. לא עבר זמן רב, והאח נעשה ממוקד יותר: הוא רוצה לא רק מכונית, אלא גם כזאת שנוסעת. אך שמע יוסי את לבטיו של אחיו ובלי היסוס קנה את הפורד. ההייתה זאת דאגה כנה לאחיו, או שמה תרגיל בשלושה שלבים להחדיר ענתיקה הביתה? יוסי, משום מה, לא שומע את השאלה, מסתכל בשמיים ועובר לשריקה. בכל אופן, כאן התחילה מסכת קשרים אישית בינו לבין הפורד אנגליה, שהייתה הקשר האמיתי הראשון שלו בכל הקשור לשיפוץ רכב ישן ולעולם המופלא של הרכבים הקלאסיים.
ב-1997 סייר יוסי עם משפחתו במושב בצפון ואז, לפתע, הבחין בחזית מכונית המתבוננת בו. "הוא לא ידע את שמה/ אבל אותה שבכה/ הלכה אתו לאורך כל הדרך/. והוא ידע יש יום/ בו תיקנה פתאום/"… ליוסי היה ברור: "הרכב הזה יהיה שלי". לבעל הרכב – אליו הגיע יוסי דרך 144 – זה בכלל לא היה ברור; "לא מוכר, להתראות".
כל מספר חודשים דאג יוסי להזכיר לבעל הרכב שהוא בהחלט עדיין מעוניין, אגב העלאת המחיר אותו הוא מוכן לשלם. לאחר מחצית השנה בקעה מהשפופרת המילה "כן". סכום נכבד נדד מידו של יוסי לכיסו של המוכר. התנאי החשוב לא-פחות, "כן" של הרעיה, הגיעה אף הוא בצמוד. יוסי נזכר כי ממש בסמיכות לאותו "כן" נשי, הוא השקיע בשולחן חדש למטבח ובעוד מספר רהיטים לבית. האם היה קשר? האם לא? התשובה תינתן יחד עם גילוי האמת על הפורד אנגליה הנ"ל.
הרכב הוחנה בחצרו של חבר, ויוסי דאג לבקרו בכל שבוע. מצויד בארגז כלים ביד והרבה שמחה בלב, החל יוסי במלאכת פירוק הרכב, אגב רישום וצילום כל שלב בתהליך. ספרים רבים הקשורים לרכב זה החלו לנוע לכיוון הארץ. בשלב זה ידע יוסי שהרכב הוא רובר P5, אך לא היה לו מושג שיוצרו ממנו רק 156 יחידות, ולמעשה ויש לו אוצר קטן.
ואלו הדברים
בשלהי 1998 היה יוסי בשלבים מתקדמים של הפירוק ותחילת השיפוץ עצמו, כאשר הבין שאת עבודת הפחחות והצבע, להבדיל מתוכניתו הראשונית לעשותה בעצמו, יש להפקיד בידי מומחה. החיפושים הביאו אותו למוסך "אוטו פח" של רועי רבינוביץ', הידוע כמומחה לפחחות וצבע במכוניות קלאסיות.
השלב הבא היה שיפוץ המנוע, או נכון יותר "מי לעזאזל יסכים לשפץ מנוע שלא הניעו כל כך הרבה שנים?". חבר מביא חבר, ויוסי מצא בעל מוסך שניאות לעשות את העבודה ובתנאי שיוסי יביא את החלקים. שנה, לא פחות (אבל לא יותר) ארך שיפוץ המנוע. "בוא תראה את המנוע גמור" אמר המוסכניק ליוסי. אלא שזה האחרון לא ציפה לראות – ולשמוע – אותו עובד. השכנים נשבעים שהם זוכרים עד היום את צלילי האושר ופרצי הצחוק של יוסי.
גם משפץ הגירים צחק. הגיר הישן של הרובר, היה למעשה גיר מתוצרת ארה"ב (בורג וורנר, שלושה הילוכים), ששירת דגמים אמריקאים ואירופאים רבים. גם כאן הוסכם כי יוסי יספק את החלקים, המשפץ ישפץ את הגיר. וגם כאן עברה שנה עד סיום שיפוץ הגיר, וזאת עקב הקושי שבאיתור חלקיו באנגליה. דווקא שיחה עם ספק אמריקאי הביאה למשלוח גדול של החלקים החסרים.
השלב הבא היה הרכבת הגיר והמנוע ברכב. ארבע שנים(!) לאחר תחילת מלאכת השיפוץ הורכבה יחידת הכוח המחודשת של ה-P5. עם 129 כ"ס ב-5000 סל"ד יכול ה-P5 להגיע ל-160 קמ"ש. קופסת פח מוקמה במקום מושב הנהג, מכיוון שפנים הרכב היה מפורק כולו. את הרכב היה צריך להזיז מספר מטרים ספורים – פשוט, כדי לראות שהכול באמת עובד.
לפרק זה קל, להרכיב זה קשה. בייחוד כאשר שאר החלקים היו מפוזרים ברחבי הארץ אצל בעלי המקצוע הרלוונטיים. הרכב עצמו נגרר פעמים אינספור ממקום למקום בכדי לוודא שכל חלק מתאים וההרכבה תיעשה בצורה הטובה ביותר. מושבי הרכב זכו לריפוד עור שיובא מחו"ל בדוגמא המקורית של הרכב וכך חודש פנים הרכב כולו.
בכדי לשפץ את הרכב כולו למד יוסי על כל חלק וחלק ברכב, בעיקר מהספרות הטכנית הרבה אותה רכש. כל אלו הועילו ועזרו לו בתהליך השיפוץ עצמו וכן באיתור החלקים. שיפוץ חלקים רבים ברכב בוצע במו ידיו של יוסי, שהקדיש לכך לא מעט זמן וכסף. מסגרות הדלתות הפנימיות שהיו עשויות עץ עברו תהליך שיוף וצביעה, חלקי הניקל הוברקו ונוקו ורק חלק קטן מהם היה זקוק לציפוי מחדש . מזג האוויר החם של ארצנו הביא את יוסי להתקין את החלק היחיד הלא מקורי ברכב, מזגן.
מערכת החשמל זכתה אף היא לטיפול מסור של בעל מקצוע. אלו בינינו ששיפצו רכב מכירים את נטיית הלב של כל חשמלאי שטיפל אי פעם ברכב להשאיר את חותמו, ובמקרה זה את חוטיו, בעבודה אותה הוא מבצע. לרוב, הוא פשוט משאיר את החוטים הישנים והמיותרים. לא כך הפעם.
יוסי הוא שהרכיב את כל חלקי הפח של הרכב בעצמו. במכסה המנוע המקורי היו נקודות קטנות של חלודה שהיו ברות תיקון, אך גם כאן יוסי לא התלבט מדי, ומכסה מנוע חדש היה בדרכו ארצה יחד עם פגוש אחורי ומערכת צינורות פליטה חדשה.
שלב בחירת הצבע הביא לעימות בין יוסי לרעייתו. היא העדיפה את ה-P5 כהה, כמו ברכבי יוקרה בריטיים. אלא שלבסוף קיבלה את טעמו של יוסי והעדפתו לצבע המקורי: Old British White.
בדצמבר 2002 זכתה הרובר P5 של יוסי לפיד, שנוסדה ב-1964, בתחרות הגביע הנודד ע"ש אולי גלאי של מועדון החמש בשיתוף מגאזין אוטו (אוטו 203). גביע זה מוענק למכוניות קלאסיות רכבים שנקנו בישראל ואשר עברו שיפוץ מקיף וייסודי שהביא אותם למצב תצוגה. באותו חודש אף פורסם מאמר על רכבו המשופץ לתפארת של יוסי במגזין הרכבTake Five הבריטי העוסק בדגמי רובר P5 ובו דאג יוסי להודות לכל אלו שעזרו לו ברחבי הגלובוס להביא אותה מכונית שעמדה לה תחת סככה אי שם בצפון הארץ למכונית פאר במצב תצוגה.
החוויה הבריטית
את הנסיעה שעשיתי ברכב ניתן לסכם בקצרה; מכונית יוקרה בריטית, על כל המשתמע מכך. נוחות, יציבות ותחושת כוח שלא יביישו אף מכונית יוקרה בריטית חדשה. אם לא יותר. ולמה 156 יחידות? לרובר הזאת, עיניכם הרואות, הגה שמאלי.
דברי הימים (בקיצור)
ה-P5 של רובר הושק ב-1958, כמענה לרכבי היוקרה מבית יגואר ודיימלר. מי שמכיר, לא יתקשה לראות קווי דמיון ליגואר "מארק 10". כבר מתחילת הדרך התקשתה רובר לעמוד בביקוש הרב שנוצר לדגם זה, שצויד בתחילה במנוע 6 צילינדרים טורי בנפח 3.0 ל'. בשנת 1962 הציגה רובר את ה-MKII בגרסאות סדאן וקופה, ואילו ב-1967 צויד ה-P5 במנוע V8 3.5 ליטרים, שהתבסס על מנוע ג'.מ (ושירת בין השאר את ביואיק ספיישל ואולדסמוביל F85. ה-P5 יוצר רשמית עד 1973, ייצורו נמשך עמוק לתוך שנות השמונים לשימושה הבלעדי של ממשלת בריטניה.
נתונים טכניים:
אורך : 4,737 ס"מ
רוחב : 1,778 ס"מ
גובה : 1,530 ס"מ
בסיס גלגלים : 2,616 ס"מ
משקל : 1,714 ק"ג
הנעה :אחורית
כ"ס / סל"ד : 129 כ"ס ב- 5000 סל"ד
מומנט / סל"ד : 22 קג"מ ב- 2650 סל"ד
