וויליאם מייבאך היה אחד מראשוני המהנדסים ומהמובילים בתולדות עולם הרכב. נולד בהילבורן, גרמניה, בן למשפחת נגרים, התייתם בגיל 10. בהיותו בן 15 השתתף מייבאך בתכנית למידה והרכשה בפיזיקה והנדסה. בשלב מאוחר יותר למד מתמטיקה ומבחר שפות זרות, עדות לכישרונו ותחומיו רבי העניין. תכנית הלמידה בה השתתף לא הייתה בעלת אוריינטציה עסקית ומייבאך רצה להעמיק ולהעשיר את כישוריו העסקיים, לשם כך נעזר במהנדס צעיר בשם פול דיימלר שנרתם למשימה בשמחה. דיימלר זיהה את הפוטנציאל הטמון במייבאך במהלך השנתיים בחבר אליו, ולאחר שעזר את תכנית הלימודים לטובת תפקיד של מנהל מפעל מכונות, לקח את מייבאך איתו. כך ניהלו הם את פעילות המפעל, דיימלר כמנהל המפעל ומייבאך כמעצב ומהנדס ראשי.
עבודתם במפעל זה, שיצר מנועים מונעי גז ב1872, הביאה אותם למסקנה כי נחוץ מנוע קטן ויעיל יותר מאשר המנוע אותו ייצרו. הם עזבו את המפעל אותו ניהלו לטובת עבודה במפעל שייצר מנועי בעירה פנימית שהותקנו בהצלחה לראשונה באופנוע בשנת 1885, ובהמשך, בכרכרה.
מייבאך פיתח את אותו מנוע כך שיתאים להתקנה במכוניות בשנת 1889. הרכב המסחרי הראשון בעל מנוע זה ראה אור זמן קצר לאחר מכן. רכבי הדיימלר בשנות ה-90 של המאה ה-19 היו למעשה כרכרות כבדות שצויידו במנועים, אך לאחר מותו של גוטליב דיימלר בשנת 1900, וויליאם מייבאך, בעידודו של סוכן דיימלר הצרפתי אמיל ג'לינק, ייצר את הרכב ה"אמיתי" הראשון, המרצדס, הקרואה על שם בתו של ג'לינק.
לאחר מותו של דיימלר, עמדתו של מייבאך נחלשה מאד, אף שיוצרו רכבים חדשניים ומיוחדים גון המרצדס 60 כ"ס ובשנת 1907 עזב את החברה בכדי לייצר מנועים לתחום התעופה וביניהם, מנועה המפורסם של הזפלין בתכנונו של חלוץ התעופה גראף זפלין. בשנת 1912 בנו של וויליאם מייבאך, קארל, ירש את השם המשפחתי והקים מפעל לייצור מנועים לתחום התעופה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, קארל מייבאך הסב את מפעלו לייצור מנועים ולאחר ייצוב התעשייה החל בייצור עצמאי של כלי-רכב. מאז ומתמיד הרכבים שעזבו את מפעל מייבאך היו רכבי יוקרה ארוכים ומפוארים. בשנות ה-20 של המאה ה-20 היו אלה רכבים מצוידים במנועי 6 צילינדר בטור, משולבים בתיבת הילוכים בת שני מהלכים הנשלטים באמצעות דוושות. בצעד חכם, מייבאך מעולם לא פיתחו ועיצבו את גוף הרכבים אותם ייצרו, כפי שעשו רולס-רוייס לדוגמא, אלא השתמשו בגופי רכב קיימים שעברו שינויי עיצוב על ידי מעצבים מומחים.
ווליאם מייבאך נפטר בשנת 1929, אותה שנה בה החברה הייתה בשיא עקב המכירות הגואות של רכבי יוקרה בכל רחבי העולם. בשנה זה הושק דגם ה V12 עצום הממדים, שבמהרה קיבל את השם ה-זפלין. הרכבים נבנו באיכות יוצאת דופן והיו מתוחכמים טכנולוגית מה שאפשר להם לשעוט במהירות על האוטו-וואנים (כבישים מהירים) החדשים בגרמניה.
המייבאך זפלין היו כבר בזמנו יקרים מאד ונדירים יחסית ונבנו במהדורות מוגבלות עד להקפאת כל ייצור הרכב עם פרוץ מלחמת העולם השניה. דגם נוסף היה הזפלין בגרסת מנוע 6 צילינדר, ה-SW, שנבנו עד פרוץ המלחמה. לזכות מייבאך ייאמר שהחברה תמיד הבדילה את עצמה מהמפלגה הנאצית, בשל כך מספר מועט מאד של רכבי מייבאך שימשו את בכירי המפלגה.
לאחר מלחמת העולם השניה, בה מכירות ופעילות מייבאך נפגעו קשות, החברה הפסיקה לייצר כלי-רכב לחלוטין ומשנות ה-60 מנועי הדיזל שייצרה החברה לשימוש סירות ורכבים שולבו בין היתר ברכבי דיימלר-בנז.
כתב: ליאור ברוך
- כתבה זו הינה חלק מסדרת כתבות הסוקרות את תולדות יצרני הרכב
