בדיעבד, לא ניתן היה למצוא שם טוב יותר ליצרנית הרכב פגאסו ( Pegaso ) הנובע מהסוס המעופף מהמיתולוגיה היוונית, הפגאסוס, בשל היות הולדתה, קיומה והישרדותה אגדה מיתולוגית בפני עצמה. בשנת 1951 נוסדה החברה אשר הייתה בבעלות ממשלת ספרד חברת פגאסו ומכרה כמויות מעטות יחסית להמולה סביבה ונחשבה למכונית אקזוטית ולוהטת, לאלו אשר יכלו להרשות אותה לעצמם.
ארגון ENASA אשר היה נתמך ע"י ממשלת ספרד והיה זה אשר יזם את הקמתה של פגאסו תכנן לייצר מכונית יוקרתית המשולבת עם מכונית על, אחת שתשקף את היוקרתיות והתהילה של ארגון ה ENASA ושל ספרד. שאיפתם זו התבססה בין היתר על-כך שאנשים פגאסו לא היו צריכים "לדפוק חשבון" לבעלי מניות ובכך יכלו להרשות לעצמם לייצר מכוניות מורכבות טכנולוגית וסך של 110 יחידות בלבד יוצרו במשך שבע שנות פעילותה.
ווילפרדו ריקארט ( Wilfredo Ricart ), המעצב הראשי של פגאסו, קיבל הנחייה לעצב מכוניות מתקדמת טכנולוגית ועיצובים וזאת ללא התחשבות בשאלה האם היא תהיה רווחית או לא. ככזו, דאג ריקארט לשלב במכונית הראשונה אותה עיצב ותכנן, ה – Z102, אלמנטים ממכוניות מרוץ, מכוניות על ומכוניות יוקרה ללא שיקולים כלכליים מגבילים. ה- Z102 הוצגה לראשונה בסאלון פאריז בשנת 1951 והייתה אחת המכוניות המרשימות בתצוגה, עם חידושים רבים יחסית לתקופתה.
בשל היות המכונית בנויה ומורכבת בעבודת יד, תוכננה שלדת מונוקוק אשר למעשה הייתה פלטפורמה ששימשה את מגוון הדגמים תוצרתה והעוסקים במלאכת ההרכבה וכן המהנדסים עברו, השתלמויות והכשרות רבות בכדי להפכם למקצועיים ככל שניתן. המתלים הקדמיים שהורכבו גם הם ידנית היו מורכבים ומתקדמים ודרשו דיוק רב בהתקנתם, כך גם היה עם מתלה ה – De Dion האחורי אשר נלקח ישר ממרוצי הגרנד-פרי באותם שנים למכונית הפגאסו.
היהלום שבכתר ב- Z102 היה מנוע ה- V8 אשר היה בנוי מסגסוגת אלומיניום קלה במיוחד ושני גלי זיזים כפולים עליונים אשר יחד עם אלמנטים נוספים במנוע הביאו את המנוע להספק של 210 כ"ס ו-285 כ"ס בגרסת מגדש-העל ( SuperCharger ) של ה –Z102. ניתן היה להזמין את מנוע ה- V8 בשלושה נפחים שונים וכן קונפיגורציות שונות של אבזור המנוע כגון קרבורטורים מדגמים שונים של Weber כך שלמעשה ניתן להגיד שאין שתיZ102 הבנויות בצורה זהה לחלוטין, דבר שהלהיב את בעלי המכוניות שכן במפגשי רכב נהגו להשוות ולהתפאר כל אחד בשינויים והתוספות המקוריות איתו הגיע רכבו היישר מהמפעל.
בנוסף למכוניות הספורט קופה הדו מושביות הייתה דרישה לייצור וריאציות נוספות של הפגאסו. במשך שנות השנים יוצרו גרסאות Touring וגרסאות מיוחדות כגון 45 יחידות מה- Touring Berlinetta.
בתיאוריה, ה- Z102 יכולה הייתה להיות מכונית מרוץ מצליחה שכן מכלולים רבים בה נלקחו מטכנולוגיות מסלול המרוצים אך התוכניות לשלבה במרוץ הלה-מאנש בשנת 1953 נקטעו בשל התרסקות אחת ממכוניות הפגאסו עוד בשלבי האימון. גם במרוץ הפאן-אמריקאנה אשר במקסיקו התרסקה פגאסו כבר בשלבים מוקדמים ונראה כי העתיד לא ורוד על מסלול המרוצים.
מכוניות הכביש מתוצרת פגאסו היו מהירות, מאד מהירות יחסית לשנות החמישים המוקדמות. אמנם הגרסאות ה"רגילות" של מנוע ה-V8 לא יכלו להתמודד עם מנועים כגון אלו של היגואר MK120, אך גרסת מגדש-העל אשר לה היו לא פחות מ-285 כ"ס הייתה תצורה שאף למתחרות כגון פרארי ומרצדס לא הייתה תגובה.
דגם ה- Z103 אשר הושק בשנת 1955 היה בעל מנוע V8 אף הוא, משופר מכאנית וחזק כקודמיו אך ללא גל הזיזים העליון הזוגי והכפול. עובדה זו פגעה במעט בייחודיות המנוע ולמעשה באותה שנה הדרישה למכוניות הפגאסו הייתה נמוכה מתמיד; פחות מ-10 מכוניות מדגם ה- Z103 נבנו מעולם.
דגמי ה- Z102 וה-Z103 היו שניהם בעלי עיצובים ייחודיים ובעלי השראה וניכר היה כי בתכנונן וייצורן לא נעשה חשבון לעלות הייצור ולרווח. כיום מכוניות הפגאסו הינן בעלות ערך אספני רב ומחירים גבוהים מאוד.
